כל המשכב. מלמד שמשכב מטמא תתת הזב לטמא אדם ובגדים ואין אדם מטמא מתחת הזב לטמא אדם ובגדים יזואיצטריך לאשמעינן זאת דלא נימא כיון דאדם חמור ממשכב שאם נגע אדם טמא במשכב מטמא משא"כ משכב שנגע במשכב כמבואר בפסוק הסמוך, והו"א דאם שכב הזב על אדם נטמא, קמ"ל.
. (שם)
אשר ישכב עליו. עד שינשא רובו עליו יחיתכן דמדייק כן מדלא כתיב אשר ישכב הזב עליו, כיון דנושא הענין והמאמר הוא הזב, ומדהקדים המלה עליו דריש שבא להורות שיהיה נשוא עליו, ולא נקרא נשוא עליו אלא אם נשוא ברובו.
. (שם)
הזב. הזב ולא בעל קרי ולא אבן המנוגעת ולא טמא מת ולא מת מטמאין משכב ומושב יטהרבותא בכל אלה – לענין ב"ק, אע"פ שטומאתו בא ממקור אחד. ולענין נגעי בתים הוי הרבותא אע"פ שיש לו חומרא שמטמא את הבא לבית שהאבן בתוכו כמבואר בפרשה הקודמת, משא"כ בזב. ולענין טמא מת ומת הרבותא אע"פ דיש להם חומר מזב שהטמא מת טעון הזיה בשלישי ובשביעי ומת מטמא טומאת שבעה. וטעם הדיוק בכל אלה הוא מיתור לשון הזב, דדי היה לכתוב אשר ישכב עליו ולא לסיים הזב, כיון דקאי אזב.
. (שם)
אשר ישב עליו. יכול כפה סאה ותרקב וישב עליהם יהא טמא ת"ל אשר ישב עליו, מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו כנראה דמדייק מדלא כתיב כל אשר ישב עליו אלא כל הכלי אשר ישב עליו משמע דהכלי צריכה להיות מיוחדת לישיבה. ועיין ברש"י גירסא אחרת ופירוש אחר.
. (שבת נ"ט א')
יטמא. לרבות שכב על המושב וישב על המשכב, עומד ונתלה ונשען כאדלשון יטמא מיותר, ובא לרבות שעיקר הקפידא רק שיהיה סמוך ונשען, וא"כ אין נ"מ באיזה אופן נשען, וע' במשנה ד' פ"ב דמס' זבים.
. (תו"כ)