1וזאת תהיה. וזאת – לרבות מימי רגליו לטומאה חמדייק מדלא כתיב זאת טומאתו, לכן דרש כן וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת, כלומר דבר אחר הוי נמי כזוב ומרבה מימי רגלים משום דא"א למי רגלים בלא צחצוחי זיבה, וכמש"כ הרמב"ם פ"א מטומאת משכב.
.
(שם נ"ה ב')
2וזאת תהיה. תהיה – אפילו כל שהוא טעיין מש"כ בסמוך בדרשה או החתים בשרו מזובו אות י"ג.
.
(תו"כ)
3טומאתו בזובו. תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים יהנה בזבה תלויות הראיות במספר הימים שאם ראתה כמה פעמים ביום אחד נחשבות כולן לראיה אחת, ולא נעשית זבה גדולה לענין חיוב קרבן רק אם ראתה בג' ימים כפי שיתבאר בסמוך בפ' כ"ה בדרשה ימים רבים, והיה סברא לומר דגם בזב תלויות הראיות דוקא בימים, דאפשר ללמוד בק"ו מזבה דחמורה דמטמאה את בועלה, ובכ"ז אינה מטמאה בג' ראיות עד שתראה ג' ימים, א"כ כש"כ זב, על זה דריש דבזב לא כן הוא, אלא אפילו אם ראה ג' ראיות בשעה אחת נחשבות לג' ראיות, ויליף זה מלשון טומאתו בזובו, דדי היה לכתוב וזאת תהיה טומאת זובו, ולשון בזובו משמע שטומאתו תלויה בזיבתו לבד ולא גם בימים. אמנם מ"ש תלה הזב בראיות פירושו גם בראיות, משום דגם בימים מטמא כמו זבה כפי שיתבאר לקמן בפ' ל"ג בדרשה לזכר ולנקבה.
.
(ב"ק כ"ד א')
4טומאתו בזובו. בלובן הוא מטמא ואינו מטמא באודם יאר"ל בדם, ומדייק מדדי היה לכתוב וזאת תהיה טומאת זובו וכתב טומאתו בזובו, ולכן דריש שטומאתו תלויה רק בזובו ולא בדבר אחר, דהיינו לא בדם כמו אשה. וענין תכונת ומראה זיבה מבואר בפירש"י בפ' ב'. ועי' בנדה ל"ב ב' שבא סמך אחר לדרשה זו ולפנינו לקמן פ' י"ח.
.
(תו"כ)
5רר בשרו. זובו חד, רר בשרו – תרי, את זובו – תלת, לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן יבבאור הדרשה נראה משום דכל הפסוק הזה מיותר, דכיון דכתיב בפ' ב' זב מבשרו טמא הוא הו"ל להתחיל אח"כ מפסוק ד' כל המשכב וגו' שהוא מבאר דיני הזב, ולכן דריש מג' לשונות אלו שיש לזב שני מיני טומאה, כשראה ג' ראיות הוא טמא טומאה חמורה לענין שצריך להביא קרבן בטהרתו, לבד מה שמטמא במשכב ומושב וצריך ספירת שבעה נקיים וביאת מים חיים לטהרתו. ואם ראה שתי ראיות אינו חייב בקרבן רק בשארי דברים הנזכרים, כפי שיתבאר לקמן פ' י"ג בדרשה וכי יטהר, וכשרואה ראיה אחת אינו טמא רק טומאת ערב כמו בעל קרי כפי שיתבאר לקמן בפ' ל"ב. ועיין בסוגיא כאן ובמגילה ח' דרשה אחרת בענין זה משום ר' סמאי, אבל כפי המתבאר מסוגיא שלפנינו לא קי"ל כאותה דרשה.
.
(נדה מ"ג ב')
6או החתים בשרו. מכאן שמטמא לח ואינו מטמא יבש יגרר היינו הך דרק, אלא שרק מורה על רקיקה שמשליכו בפעם אחת לחוץ בכח, ורר מורה על הנוטף מאליו מעט מעט, וכמו דרק אינו מטמא כי אם לחה כפי שיתבאר בפ' ח', הך רר אינו מטמא כי אם לחה, ומסמיך זה על הלשון או החתים בשרו דעל יבש לא שייך חותם. –
ובסוגיא כאן יליף ר' ישמעאל דזיבה מטמאה רק בשיעור חתימת פי האמה ויליף מפסוק זה או החתים בשרו, ולא הודו לו חכמים אלא דמטמא בכל שהוא, והדרשה החתים בשרו צריך לענין שאינו מטמא יבש כמבואר לפנינו, והא דמטמא בכל שהוא נראה טעמם עפ"י הדרשה שלפנינו לעיל בפ' זה וזאת תהיה, אפי' כל שהוא. והרמב"ם בפ"ב ה"ט ממחוסרי כפרה כתב זיבה מטמאה בכל שהוא שנאמר או החתים בשרו כל שהוא ניכר בבשרו מטמא, עכ"ל. ולבד שלא ידעתי איפה מצא דרשה זו, אך לפי המתבאר בזה קשה טובא עליו בין לדעת ר' ישמעאל דלשון החתים בשרו מורה על שיעור ידוע, בין לדעת חכמים דפ' זה איצטריך לענין לח ולא יבש, וגם קשה דבתו"כ יליף לכל שהוא מלשון וזאת תהיה, כמש"כ, וצע"ג.
.
(שם שם)
7מזובו. מקצת זובו טמא, לימד על זב בעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב ידדלשון מזובו משמע אפי' מקצת כמו דדרשינן בעלמא כה"ג כמבואר בפ' ויקרא, וע"ע לעיל אות י"ב.
.
(נדה מ"ג ב')
8טומאתו היא. מכאן שטומאת האיש בלובן וטומאת הזבה באודם טור"ל בדם, ודרש כן משום דמלת טומאתו היא מיותרות לגוף הענין, ודריש טומאתו היא המיוחדת לו לבדו ולא לזולתו, והיינו למעט טומאת אשה במראה לובן, וע' בנדה ל"ב ב' שבא סמך דרשה אחרת לענין זה ויתבאר לקמן פ' ט"ז.
.
(תו"כ)