שבתון. תניא, מניין ליוהכ"פ שחל להיות בשבת שאסור בקניבת ירק לאלחתוך ירק מן התלוש להכין לסעודת לילה. ת"ל שבתון שבות לבר"ל שבתון משמע שבות. , למאי, אילימא למלאכה והכתיב (פ׳ יתרו) לא תעשה כל מלאכה, אלא לאו אקניבת ירק לגר"ל אי לימא למלאכה ממש דהיינו לחתוך מן המחובר פשיטא, אלא אתי לחתוך מן התלוש דאע"פ שאין בזה משום לא תעשה כל מלאכה מ"מ קאי עלה בעשה דשבתון שבות, וכיון דמדאורייתא אסור בכל שבתות השנה לכן לא שרינן ביוהכ"פ שח"ל בשבת, אע"פ דביוהכ"פ שחל בחול מתירין משום עגמת נפש של ענוי הצום אף דכתיב ביה ג"כ שבתון, אך התם לא קאי אמלאכה אלא על כל דבר המעכבו מלהתענות מדסמיך לועניתם, כמבואר ביומא ע"ד א'. [שם קי"ד ב׳]
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 16 · פסקה 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
את אשר תאפו וגו׳. מכאן סמכו חכמים לעירוב תבשילין מן התורה [הא כיצד] דאמר ר׳ אליעזר, את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו [ללמד על יו"ט שחל להיות בערב שבת] שאין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל לדוהו"ל לומר היום אפו ובשלו, אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין ומבשלין לצורך מחר, וזהו יו"ט שחל בערב שבת אלא אופין ומבשלין על האפוי והמבושל ביום ה', וזהו ענין עירוב תבשילין, כלומר שאופה ומבשל מיו"ט לשבת ביחד עם מה שאפה ובישל מערב יו"ט לשם שבת ונמצא שלא התחיל במלאכה זו ביו"ט אלא גמר אותה מלאכה שהתחיל מערב יו"ט.
והנה מתבאר בסוגיא דפסחים מ"ו ב' דעיקר היתר בישול מיו"ט לשבת הוא מטעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי לדידיה ביו"ט גופיה, ורק חכמים תקנו עירוב תבשילין משום היכר שלא יאפו מיו"ט לחול, ועוד טעמים יש בזה, וסמכו זה ברמז על הפסוק שלפנינו, והוי דרשה זו אסמכתא בעלמא, וכ"מ ברש"י בסוגיא כאן, וחדוש על התוס' בריש ביצה ב' ב' שכתבו ענין זה מסברא דנפשייהו ולא זכרו שכן מבואר בגמרא דפסחים, אכן כמעט נראה ברור שיש איזה טעות סופר וחסרון דברים בהמשך דבריהם עיי"ש. .
(ביצה ט"ו ב׳)
והנה מתבאר בסוגיא דפסחים מ"ו ב' דעיקר היתר בישול מיו"ט לשבת הוא מטעם הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי לדידיה ביו"ט גופיה, ורק חכמים תקנו עירוב תבשילין משום היכר שלא יאפו מיו"ט לחול, ועוד טעמים יש בזה, וסמכו זה ברמז על הפסוק שלפנינו, והוי דרשה זו אסמכתא בעלמא, וכ"מ ברש"י בסוגיא כאן, וחדוש על התוס' בריש ביצה ב' ב' שכתבו ענין זה מסברא דנפשייהו ולא זכרו שכן מבואר בגמרא דפסחים, אכן כמעט נראה ברור שיש איזה טעות סופר וחסרון דברים בהמשך דבריהם עיי"ש. .
(ביצה ט"ו ב׳)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad