שבו איש תחתיו. כמה תחתיו – ארבע אמות, שלש לגופו ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו מדר"ל מכאן ילפינן דאע"פ דנאסר טלטול ברה"ר ויציאה חוץ לתחום בכ"ז הותר אדם לטלטל כשיצא חוץ לתחום וכן ברה"ר בשיעור מקום שגופו מתפשט, וסמכו זה על לשון תחתיו ושיערו בשטח זה ד' אמות כדמפרש, ורש"י בפסוק זה ובסוגיא דעירובין נ"א א' פירש ענין ד' אמות ליוצא חוץ לתחום, וצ"ע שלא פירש כן לענין טלטול, והגר"א באו"ח סי' שמ"ט ס"ק א' חשיב דעת הפוסקים דרק לענין חוץ לתחום נותנין ד' אמות ולא חשיב דעת רש"י, וצע"ג. . (עירובין מ"ח א׳)
אל יצא איש ממקומו. תנא ר׳ חייא, לוקין על עירובי תחומין דבר תורה [מאי טעמא אל יצא איש ממקומו כתיב] מהלדעת הרבה פוסקים אין לוקין מדאורייתא רק על תחומין יתר על שנים עשר מיל, משום דרק שיעור זה הוי מדאורייתא שבשיעור כזה היה שטח מחנה ישראל וצוה משה שלא יצאו חוץ למחנה, אבל שיעור תחומין באלפים אמה הוי רק מדרבנן, והגז"ש מאלפים באמה בערי מקלט [בדרשה הבאה] היא רק אסמכתא, משום דפשטות פסוק שלפנינו איירי בלוקטי המן. ולשיטה זו תהיה סוגיית הגמרא שלפנינו לוקין על עירובי תחומין דבר תורה – על תחומין י"ב מיל, אבל איזה פוסקים ס"ל דגם תחומין י"ב מיל הוי מדרבנן ולדידהו מ"ש כאן לוקין על עירובי תחומין דבר תורה הוא לדעת ר' עקיבא ריש פ"ה דסוטה דס"ל תחומין דאורייתא ואנן לא קיי"ל כן. ותמיהני שלא הביאו כל הפוסקים דעת רש"י בזה בשבת ל"ד א' שכתב מפורש תחומין מדרבנן שכ"כ שם בד"ה בעירובי תחומין, תיקון מעליא דאסמכוה רבנן אקראי ואפילו למ"ד תחומין דרבנן וכו' עכ"ל, ואי ס"ד דלכו"ע תחומין י"ב מיל דאורייתא הול"ל בפשיטות דתחומין שאני דעיקרו מיהת מדאורייתא, יעו"ש. וכן נראה לדייק דהוי מדרבנן מאגדה דיבמות מ"ז ב' שאמרה נעמי לרות מפקדינן אתרי"ג מצות והדר אמרה אסור לנו תחומין ואם היה איסור תחומין מדאורייתא הרי זה כלול בתרי"ג מצות. – ודע דאע"פ דכתיב כאן אל יצא שענינו יציאה, בכ"ז רגיל הגמרא בכ"מ להסמיך בפסוק זה איסור הוצאה כלומר איסור הוצאת משא, ודרשו כמו דכתיב אל יוציא, וטעם הדבר משום דהכי משמע פשטיה דענינא דקרא אל יצא בשבת עם כליו ללקוט את המן כדרך שעושה בחול, ועיין בתוס' כאן ומש"כ לקמן בפ' ויקהל בפסוק ויעבירו קול במחנה. [שם י"ז ב׳]
אל יצא איש ממקומו. ממקומו – אלו אלפים אמה מושיש לכל אדם רשות לצאת לכל רוח חוץ לעיר חוץ מד' אמותיו או מהמקום ששבת בו – יותר אסור לצאת בלא עירובי תחומין. , מנלן, א"ר חסדא, למדנו מקום ממקום ומקום מניסה וניסה מניסה וניסה מגבול וגבול מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ דכתיב (פ׳ מסעי) ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה מזר"ל ילפינן פסוק שנאמר בו מקום ולא נאמר בו ניסה מפסוק אחר שנאמר בו מקום וניסה כמו אל יצא איש ממקומו דנין מן ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה (פ' משפטים), מה להלן כתיב ניסה אף פסוק זה מרבה ביה ניסה והוי כמאן דכתיב ביה ניסה, והדר דנין ניסה מניסה וניסה מגבול, כלומר דנין ניסה זו שלא נאמר בו גבול מניסה שנאמר בו גבול דכתיב (פ' מסעי) את גבול עיר מקלטו אשר ינוס, ומרבינן נמי באידך ניסה דאל יצא איש ממקומו כמו דכתיב ביה גבול והדר דנין גבול מגבול וגבול מחוץ, דנין גבול זה שלא נאמר בו חוץ מגבול שנאמר בו חוץ, שנאמר (פ' הנ"ל) ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול ומרבינן חוץ להאי גבול דאל יצא איש ממקומו, והדר דנין האי חוץ מחוץ דומדותם מחוץ לעיר דכתיב ביה אלפים באמה כדמפרש, ואם גז"ש היא עקרית עיין מש"כ בדרשה הקודמת. . (עירובין נ"א א')