גד לבן. תניא, אחרים אומרים, גד – שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם מטגם הם מדייקים כבדרשה הקודמת הלשון זרע גד לבן דהא אנו רואים שגד אינו לבן, ודריש שהיו נמשכין אחר המן כמו שנמשכין אחר האגדה שנוח וערב לאזן. , תניא אידך, גד, שמגיד להם לישראל אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון נמפני שלכל בית היה יורד המן כפי מספר הנפשות שבו. , לבן – שמלבין עונותיהם של ישראל, כיצד, שנים שבאו לדין לפני משה, זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי, אמר להם משה, לבקר משפט, למחר אם נמצא עמרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו ואם בבית רבו שני בידוע שזה מכרו נאבגמרא כאן באו עוד כמה דוגמאות לזה. ובס' כפות תמרים הקשה היאך היו סומכין על ברור זה והא זה הוי בכלל לא בשמים היא, וכמ"ש ביבמות ק"ב א' אם יבא אליהו ויאמר חולצין בסנדל אין שומעין לו משום דלא בשמים היא, יעו"ש מש"כ בזה, אבל אין אני רואה בזה אף ריח קושיא, דזה הכלל דלא בשמים היא הוא רק לענין פסק הלכה וכענין שבגמרא יבמות הנ"ל, אבל לענין ברור מילתא והתגלות מציאות הדבר בודאי סמכינן אנביא, וכ"מ בבכורות כ"ד א' דאמר התם בדין אחד שעומד בספק ברור התולדה עד שיבא ויורה גואל צדק ופריך בגמרא מאי עד שיבא ויורה, עד שיבא ויודיע לך דבר מבעי ליה, ופירש"י עד שיבא ויודיע גלוי מילתא בעלמא שיגיד להם אם בנה הוא או לא, מבואר מדבריו דעל ברור מציאות וגלוי מילתא סמכינן אנביא. וע"ע בפסחים ל"ד א' ובגיטין מ"ב ב' ובתוס' חולין ה' ב', ועיין במל"מ פ"ט סוף ה"ו מאישות שכתב בענין זה ולא העיר ממה שכתבנו ולדעתי זה פשוט וא"צ להאריך. . (יומא ע"ה א')