עד אנה מאנתם. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי בהדי הוצא לקי כרבא, דכתיב עד אנה מאנתם לשמור מצותי מאקוץ הגדל אצל כרוב כשבאין לעקרו ולפעמים נעקר הכרוב עמו ונמצא לוקה בשבילו, ומשל הוא ששכני הרשע לוקין בשביל הרשע. ומה שפירש"י ומשה ואהרן בכלל עיין מש"כ בדרשה הבאה. . (ב"ק צ"ב א׳)
עד אנה מאנתם. רבי היה יושב ודורש, והריח ריח שום, אמר מי שאכל שום יצא, עמד ר' חייא ויצא, עמדו כולם ויצאו, ומהיכי גמר ליה ר' חייא, ממשה, דכתיב ביה עד אנה מאנתם מבר"ל מהיכא יליף ר' חייא לעשות כן כדי למנוע אחרים מהלבנת פנים, יליף ממשה, ופירש"י דכולם בכלל אף דלא יצאו ללקוט אלא מקצת מן העם כדכתיב יצאו מן העם ללקוט, עכ"ל. ובדרשה הקודמת פירש"י דגם משה ואהרן בכלל, ומכאן משמע דהנכון כפירושו הקודם מדאמר יליף ממשה, דאל"ה הול"ל דכתיב עד אנה מאנתם. . (סנהדרין י"א א׳)
לשמור מצותי ותורתי. וכתיב בתריה ראו כי ה׳ נתן לכם השבת, מלמד ששקולה מצות שבת כנגד כל המצות שבתורה מגר"ל דכל עיקר הקפידא כאן היה שחללו את השבת וכמ"ש משה ראו כי ה' נתן לכם השבת, והקב"ה קראו מצותי ותורותי, ונראה דמה שאמרו בכ"מ בש"ס דמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי ככופר בכל התורה ילפינן מכאן, דכיון ששקולה היא כנגד כל התורה א"כ הבוזה אותה הוי כבוזה כל התורה, ורש"י בחולין ה' א' הסביר שווי דבר זה משום דמחלל שבת כופר במעשיו של הקב"ה ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית, עכ"ל, ולפירושו עדיין מחוסר באור מאי שייכות היא לכל התורה, אבל לפי מש"כ הענין מבואר היטב. . (ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט)