אחת בשנה. אחת – כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות. אחת בשנה כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה יזלתכלית באור הדרשה נבאר בזה ראשי פרקים מהלכות טומאת מקדש וקדשיו הנוגע לענין שלפנינו, כי בכלל יש שנוי בין שגגת טומאת מקדש וקדשיו ובין שגגת שארי עבירות שחייבים עליהם כריתות כמו טומאת מקדש, שכל שגגת כריתות כיון ששגג ונודע לו בסוף שחטא הרי זה חייב חטאת, אע"פ דבעת שחטא לא ידע שחטא, אבל בטומאת מקדש וקדשיו אינו חייב קרבן עד שתהא לו ידיעה לטומאה וידיעה לקודש או למקדש בתחלה וידיעה לטומאה וידיעה לקודש או למקדש בסוף והעלם בינתיים, כגון שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודש ואח"כ נודע לו שהיה טמא בשעה שאכל קודש או נכנס למקדש, ושקודש היה זה שאכל, או מקדש היה זה שנכנס לתוכו, הרי זה פטור מקרבן עד שידע שנטמא ושזה קודש או מקדש שאכל או שנכנס קודם שאכל או שנטמא, ואח"כ נעלמה ממנו הטומאה או שנעלם ממנו שזה קודש או מקדש, וילפינן זה מקראי בפ' ויקרא כפי שיתבאר לפנינו שם אי"ה.
ובאה הקבלה כפי שיתבאר, דעל טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה ולא היה לה ידיעה בסוף שעיר של יום הכפורים שנעשה בפנים [במזבח הפנימי] ויוהכ"פ עצמו תולין להגן עליו עד שיודע ויביא קרבן, ועל טומאה שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר של יוהכ"פ שנעשה בחוץ [במזבח החצון] ויוהכ"פ עצמו מכפרין עליו כפרה גמורה, משום דלאו בר קרבן הוא לעולם, יען כי אף אם יודע לו לא יתחייב קרבן, כיון שלא היה לו ידיעה בתחלה, וזה ילפינן מדכתיב בפ' פינחס בשעיר הנעשה בחוץ שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים, וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים, והקישן הכתוב זל"ז, לומר, שעל מה שזה מכפר זה מכפר, מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה, ומאי היא ידיעה בתחלה, דילפינן מקרא לכל חטאתם דמשמע לאותם שיבאו לכלל חטאת כשתהיה להם ידיעה בסוף, ואי אפשר לבא לכלל חטאת אלא א"כ היתה לו ידיעה בתחלה, אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה ומאי היא ידיעה בסוף ולא בתחלה, ומכפר כפרה גמורה, ולא רק תולה להגין עליו מן היסורים כמו שעיר הפנימי, יען דלעולם לא אתי לכלל קרבן, דהא אי אפשר עוד להחזיר שיהיה לו ידיעה בתחלה וכמש"כ.
ופריך בגמרא, אחרי דאתקשו להדדי, א"כ יכפר פנימי אדידיה ואדחצון, כלומר שיתלה על חטא שוגג שיש בו ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף שזהו תעודת שעיר הפנימי כמש"כ, וגם יתלה על חטא שאין בו ידיעה בתחלה ויש בו ידיעה בסוף שזהו תעודת שעיר החצין כמבואר, ונ"מ היכי דלא עבד חצון, כגון שלא היה להם שעירים ככל הצורך, דפנימי קודם לחצון – ומשני אמר קרא [זהו הפ' שלפנינו] וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, וזה כתיב במזבח הפנימי, וכולא קרא יתירא הוא, דאי לאורויי שדם חטאת הכפורים מכפר עליו, זה כתיב מפורש בפ' אחרי ויצא אל המזבח לכפר עליו, אלא לדרשה אתא, וקאמר אחת – כפרה אחת מכפר ואין מכפר שתי כפרות, והיינו שאין מכפר רק על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, אבל לא שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, זהו באור הדרשה הראשונה שלפנינו.
ושוב פריך בסוגיא כאן, ויכפר חצון אדידיה ואדפנימי [כפי המבואר בקושיא הראשונה, ובהיפוך], ונ"מ לטומאה שאירעה בין זה לזה [דהפנימי נקרב קודם לחצון], ומשני, אמר קרא אחת בשנה [זהו הפעם השניה דכתיב לשון זה בפסוק זה], לומר שכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה, ר"ל שאין אחת מכל קרבנות השנה מכפר כפרה זו אלא זה בלבד, והיינו רק הפנימי לבד, וזהו באור הדרשה השניה שלפנינו, והענין מבואר. .
(שבועות ח׳ ב׳)
ובאה הקבלה כפי שיתבאר, דעל טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה ולא היה לה ידיעה בסוף שעיר של יום הכפורים שנעשה בפנים [במזבח הפנימי] ויוהכ"פ עצמו תולין להגן עליו עד שיודע ויביא קרבן, ועל טומאה שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר של יוהכ"פ שנעשה בחוץ [במזבח החצון] ויוהכ"פ עצמו מכפרין עליו כפרה גמורה, משום דלאו בר קרבן הוא לעולם, יען כי אף אם יודע לו לא יתחייב קרבן, כיון שלא היה לו ידיעה בתחלה, וזה ילפינן מדכתיב בפ' פינחס בשעיר הנעשה בחוץ שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים, וחטאת הכפורים הוא השעיר הנעשה בפנים, והקישן הכתוב זל"ז, לומר, שעל מה שזה מכפר זה מכפר, מה פנימי אינו בא אלא על דבר שיש בו ידיעה, ומאי היא ידיעה בתחלה, דילפינן מקרא לכל חטאתם דמשמע לאותם שיבאו לכלל חטאת כשתהיה להם ידיעה בסוף, ואי אפשר לבא לכלל חטאת אלא א"כ היתה לו ידיעה בתחלה, אף שעיר הנעשה בחוץ אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה ומאי היא ידיעה בסוף ולא בתחלה, ומכפר כפרה גמורה, ולא רק תולה להגין עליו מן היסורים כמו שעיר הפנימי, יען דלעולם לא אתי לכלל קרבן, דהא אי אפשר עוד להחזיר שיהיה לו ידיעה בתחלה וכמש"כ.
ופריך בגמרא, אחרי דאתקשו להדדי, א"כ יכפר פנימי אדידיה ואדחצון, כלומר שיתלה על חטא שוגג שיש בו ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף שזהו תעודת שעיר הפנימי כמש"כ, וגם יתלה על חטא שאין בו ידיעה בתחלה ויש בו ידיעה בסוף שזהו תעודת שעיר החצין כמבואר, ונ"מ היכי דלא עבד חצון, כגון שלא היה להם שעירים ככל הצורך, דפנימי קודם לחצון – ומשני אמר קרא [זהו הפ' שלפנינו] וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה, וזה כתיב במזבח הפנימי, וכולא קרא יתירא הוא, דאי לאורויי שדם חטאת הכפורים מכפר עליו, זה כתיב מפורש בפ' אחרי ויצא אל המזבח לכפר עליו, אלא לדרשה אתא, וקאמר אחת – כפרה אחת מכפר ואין מכפר שתי כפרות, והיינו שאין מכפר רק על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, אבל לא שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף, זהו באור הדרשה הראשונה שלפנינו.
ושוב פריך בסוגיא כאן, ויכפר חצון אדידיה ואדפנימי [כפי המבואר בקושיא הראשונה, ובהיפוך], ונ"מ לטומאה שאירעה בין זה לזה [דהפנימי נקרב קודם לחצון], ומשני, אמר קרא אחת בשנה [זהו הפעם השניה דכתיב לשון זה בפסוק זה], לומר שכפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה, ר"ל שאין אחת מכל קרבנות השנה מכפר כפרה זו אלא זה בלבד, והיינו רק הפנימי לבד, וזהו באור הדרשה השניה שלפנינו, והענין מבואר. .
(שבועות ח׳ ב׳)