לא תעלו. תניא, יכול תהא יחיד מתנדב קטורת, ת"ל לא תעלו עליו קטורת זרה ידנראה דלשון זרה משמע ליה כל שאינו של צבור, דכיון דרק הצבור רשאין להביא ולא יחיד הו"ל יחיד לענין זה כדין זר. יכול יהא צבור מביא נדבה שכן מביא חובה טור"ל יחיד הוא דאינו מביא קטורת נדבה, שהרי דין הוא שלא מצינו שיהא מביא חובתו כיוצא בה, שהרי קטורת חובה ליחיד לא מצינו, אבל צבור יביאוה נדבה, שהרי מביאין חובה כיוצא בה פעמים בכל יום. ת"ל לא תעלו, יכול לא יעלו על מזבח הפנימי אבל יעלו על מזבח החצון, ת"ל (פ׳ תשא) ככל אשר צויתיך יעשו – אין לך אלא מה שאמור בענין טזואע"פ דלפי זה תו לא צריך לדרשה לא תעלו ליחיד, אך הו"א דהאי ככל אשר צויתיך יעשו קאי על הסדר שנצטוה לצבור שלא ישנו ממנו, אבל אין ה"נ דיחיד רשאי להעלות, קמ"ל לא תעלו עליו קטורת זרה וכמש"כ. .
(מנחות נ׳ ב׳)
(מנחות נ׳ ב׳)