1ואם משדה אחזתו. אין לי אלא שדה אחוזתו מאביו, שדה אחוזתו מאמו מניין, ת"ל יקדיש איש מכל מקום עגקיצור לשון הוא וצ"ל ת"ל אם משדה אחוזתו יקדיש איש. והכונה דלפי הלשון הפשוט הול"ל ואיש כי יקדיש את שדה אחוזתו, וכמש"כ (פ' י"ד) ואיש כי יקדיש את ביתו, ומדכתיב בלשון כזה ואם משדה אחוזתו וגו' משמע דאין זה ענין חלוק בפ"ע, אלא שרק נגד מ"ש מקודם שמקדיש בית אומר כאן שמקדיש שדה אחוזה דהיינו קרקע, וא"כ אין לשון אחוזה כאן אחוזת אבות אלא רק היפך ערך ותכונת בית, וא"כ לפי"ז ממילא אין חילוק בין אחוזת אב לאחוזת אם. ועיין בספר התוה"מ, ומש"כ לקמן בפ' י"ט אות ק"ד מרש"י קדושין ס"א א' וערכין כ"ה א' השייך לכאן.
.
(תו"כ)
2לפי זרעו. לפי זרעו ולא לפי גדוליו עדר"ל לא חשבינן כמה גדל שם, רק לפי זרע. ונראה בטעם הדבר, משום דדרך הגידול אינו קבע בכל שנה בשוה, כי זה תלוי בערך ירידת הגשמים ומצב האוירים ועוד סבות שונות, כנודע, ולכן א"א להעריך בערך כזה בצמצום, משא"כ לפי ערך הזרע שהוא לפי שטח המקום שזה בהכרח שוה לעולם.
.
(שם)
3זרע חמר שערים. אחד המקדיש בחולת המהוז עהיש מפרשים דחולת פירושו סביב, כמו מחול הכרם (כלאים פ"ד), ור"ל שדה שסביב העיר, ששדה כזו אינה חשובה כל כך מפני מדרס הרגלים של אנשי העיר, וי"מ דחולת הוא לשון חול ומחוז הוא שפת הים, ועי' בס' תפ"י.
ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי עושמות הפרדסאות שסביב שמרון שנקרא ג"כ סבסטי ושם הן מעולות מאד.
נותן זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף עזר"ל זה שפודה אותן מיד ההקדש הבעלים או אחר נותן חמשים שקלי כסף לכל שני יובל עבור כל מקום שראוי לזרוע בו חומר שעורים, והחומר הוא הכור שהוא שני לתכין והלתך ט"ו סאין, נמצא החומר ל' סאין שהן עשרה איפות, וכך מפורש ביחזקאל (מ"ה י"א) ועשירית חומר האיפה, וכל איפה ג' סאין והסאה ו' קבין והקב ד' לוגין והלוג ששה בצים, ובעירובין נ"ג א' ולפנינו ס"פ תרומה נתבאר ששטח בית סאה הוא נ' אמה על נ' אמה, ונמצא שהמקום שיש בתשבורת ע"ה אלף אמה שהוא ברבוע מאתים ארבע ושבעים אמות על מאתים ארבע ושבעים אמות בקירוב הוא בית כור והוא זרע חומר שעורים. –
ומה שקצבה התורה להעריך רק במידת שעורים ולא מין אחר לא ראיתי טעם נכון. ונ"ל משום דכמות גרעין שעורה הוא בערך ממוצע בין גרעיני שאר תבואה, ולכן אין בזה הפסד לא להקדש ולא להפודה, משא"כ בשארי מינים היותר גדולים או היותר קטנים.
.
(ערכין י"ד א')
4זרע חמר שערים. אין לי אלא בית זרע, שדה גפנים ושדה אילנות מניין, ת"ל שדה מכל מקום עחר"ל אם הקדיש סתם שדה והיו בה אילנות קדשו גם אילנות מפני שכולן נכללין בשם שדה, ומ"מ אין פדיונם שוה לשדה עם זרע קרקע שנפדית כולה לפי זרע חומר שעורים, אלא מעיקרא פודה אילנות בשווייהן, כפי שיתבאר בסמוך, והקרקע מודדין אותה ונותן לפי ערך זרע חומר שעורים, והיינו עבור כל מקום שראוי לזרוע בו חומר שעורים, חמשים שקלים. וטעם הדבר הוא משום דקים לן דכל המקדיש בעין יפה מקדיש, ואמרינן שמתחלה היתה כונתו שיוקדשו אילנות לבד וקרקע לבד לענין פדיון, דהיינו שיפדו כל אחד בפ"ע, ולא שיפדו אילנות אגב קרקע משום דחשיבי בפ"ע.
.
(ערכין י"ד א')
5זרע חמר שערים. אמר רב פפא, הקדיש אילנות פודה בשווייהן עטולא לפי ערך זרע חומר שעורים בחמשים שקל.
, מאי טעמא, בית זרע אמר רחמנא ולא אילנות פוזה דוקא כשהקדיש אילנות לבד, אבל בהקדיש שדה והיו בה גם אילנות דין אחד להם, כמבואר בדרשה הקודמת.
.
(שם שם ב')
6זרע חמר שערים. אמר רב פפא, הקדיש טרשין פודה בשווייהן פאטרשין הם סלעים שאינם ראוים לזריעה, וע"ל אות ע"ט.
, מאי טעמא, בית זרע אמר רחמנא והני לאו בני זריעה נינהו פבועיין מש"כ בפסוק הסמוך אות פ"ז.
.
(שם שם)
7זרע חמר שערים. תניא, כור זרע ולא כור תבואה פגשיכולין לזרוע בו כור [ע"ל אות ע"ז], ולא שיקצרו ממנו כור תבואה דהוי שטח השדה בציר טובא מכור זרע, ובכזה לא בעי חמשים שקל אלא לפי חשבון הזרע או שליש או רביע כור, וטעם הדבר משום דכתיב זרע.
, מפולת יד ולא מפולת שורים פדשזורעין ביד [ונקרא מפולת יד על שם שמפילין גרעיני הזריעה מן היד לקרקע], ולא בשורים שהיו רגילין לתת שקים מלאים זרע על השורים והשקים מנוקבים מתחתיהן נקבים רחבים ומוליכין אותן עפ"י המחרישה והזרע נופל, וגדול שטח הקרקע המקבל כור זרע במפולת יד, שהזריעה היא מפוזרת משטח הקרקע המקבלת כור זרע במפולת שורים הבלתי מפוזרת, ויש הרבה גרעינין הנופלים על מקום אחד.
תנא לוי, לא מעבה ולא מידק אלא בינוני פהזרע מעובה נקרא שנותנין בה זרע מרובה, וזרע מידק נקרא שנותנין זרע מועט, ור"ל בעת הערך בשעת הפדיה אין משערין בזרע מעובה שהוא הפסדו של פודה ולא בזרע מידק שהוא הפסד של הקדש דהוי בית כור גדול אלא בזריעה בינונית.
.
(שם כ"ה א')