פצע תחת פצע. אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן קעדאם היה ישן ובא אחר וישן בצדו והזיק שני לראשון חייב, אבל אם הזיק ראשון לשני פטור, ואם שכבו יחד, כל אחד מהם שהזיק את חבירו חייב לפי ששניהם מועדים זה לזה. , מנה"מ, אמר חזקיה, אמר קרא, פצע תחת פצע, לחייב על השוגג במזיד ועל האונס כרצון קעהדקרא יתרה הוא, דהא כתיב בפ' אמור ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו, ובא לרמז דרשה זו, דכל פצע הנעשית ע"י אדם חייב בה אם אך יש בו צד אשמה וכמו שציירנו באות הקודם. –
והנה בתחלת הענין כאן בא הלשון שוגג ומזיד ובסוף גם אונס ורצון, ובסנהדרין ע"ב א' איתא בין באונס בין ברצון, וכבר כתב רש"י בע"ז נ"ד א' במנחות כ"ה ב' דמזיד ורצון חדא מלתא היא, ועי' תוס' יבמות נ"ד ב', אבל שוגג ואונס בודאי דתרי מילי נינהו, וראיה מפורשת לזה מכריתות ט' א' דדריש התם מפתע פתאום דכתיב בנזיר פתע זה שוגג פתאום זה אונס, ובביצה כ"ה ב' כתבו התוס' להגביל גדרי השוגג והאונס, דכל מלתא דאיסורא דהוא בחזקת היתר כגון בהמה שנמצאת טרפה בבני מעים ולא המתין לדעת עד שיתברר הדבר ואכלו, זה נקרא שוגג ולא אונס דלא הוי ליה למהר, יעו"ש. וביבמות קט"ו ב' ניסת עכ"י ב"ד ואח"כ בא בעלה תצא ופטורה מן הקרבן שלא עפ"י ב"ד תצא וחייבת בקרבן, ופירש"י שלא עפ"י ב"ד רק בעדים, דשוגגת היא ואין זה אונס לאפטורי מקרבן דאבעי לה לאמתוני, וכ"כ רש"י בפסחים ט"ז ב'.
ומתבאר מכל זה דמה שהיה לו באפשר לדקדק ולהזהר ולא עשה כן נקרא שוגג, ומה שלא היה יודע שיש מקום להכשל בזה נקרא אונס, וצ"ל דזו היא סברת הרשב"א בתשובה סי' אלף קפ"ט דטעות הוראה שהורו לאדם ועשה חשוב אונס, דאף שהיה אפשר לשאול עוד מאיזה חכם שיעמידו על האמת, אך הלא לא היה יודע שיש מקום להכשל בזה ע"י הוראת המורה הזה ויש לכוון פרטים אלו גם לענין נזקין.
והנה הארכנו קצת לבאר גדרי השוגג והאונס לתכלית הנרצה לעניננו, והוא לבאר פסק השו"ע בחו"מ סי' שע"ח בנידון דידן שכתב אסור להזיק בממון חבירו, ואם הזיק חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אונס, וכתב הרמ"א וז"ל, ודוקא שאינו אונס גמור, עכ"ל. והוא מדברי הה"מ פ"א הי"א מחובל ומדברי התוס' בשם הירושלמי, וכתב הש"ך דאין לשון הרמ"א מדוקדק מש"כ בפשיטות כן, דהול"ל ויש אומרים, משום דמלשון הרמב"ם והמחבר משמע דאין חילוק, וכ"כ הה"מ דלהרמב"ם אין חילוק, עכ"ל.
אבל לדעתי כוון הרמ"א לכתוב בסתמא עפ"י שנויי הגירסאות כאן ובסנהדרין, דכאן הלשון בין בשוגג בין במזיד, ובסנהדרין – בין באונס בין ברצון, וביארנו לעול דחילוק גדול בין שוגג לאונס, ולכן כדי להשוות הגירסאות הבין הרמ"א דלשון בין באונס הוא אונס הדומה לשוגג, וכמש"כ, אבל אונס ממש או כלשון הרמ"א אונס גמור, בודאי פטור, והנה אף כי אי אפשר להחליט שהרמ"א כוון לזה, אבל עכ"פ דבריו יש להם יסוד מוסד בגמ', ודו"ק. .
(ב"ק כ"ו ב׳)
והנה בתחלת הענין כאן בא הלשון שוגג ומזיד ובסוף גם אונס ורצון, ובסנהדרין ע"ב א' איתא בין באונס בין ברצון, וכבר כתב רש"י בע"ז נ"ד א' במנחות כ"ה ב' דמזיד ורצון חדא מלתא היא, ועי' תוס' יבמות נ"ד ב', אבל שוגג ואונס בודאי דתרי מילי נינהו, וראיה מפורשת לזה מכריתות ט' א' דדריש התם מפתע פתאום דכתיב בנזיר פתע זה שוגג פתאום זה אונס, ובביצה כ"ה ב' כתבו התוס' להגביל גדרי השוגג והאונס, דכל מלתא דאיסורא דהוא בחזקת היתר כגון בהמה שנמצאת טרפה בבני מעים ולא המתין לדעת עד שיתברר הדבר ואכלו, זה נקרא שוגג ולא אונס דלא הוי ליה למהר, יעו"ש. וביבמות קט"ו ב' ניסת עכ"י ב"ד ואח"כ בא בעלה תצא ופטורה מן הקרבן שלא עפ"י ב"ד תצא וחייבת בקרבן, ופירש"י שלא עפ"י ב"ד רק בעדים, דשוגגת היא ואין זה אונס לאפטורי מקרבן דאבעי לה לאמתוני, וכ"כ רש"י בפסחים ט"ז ב'.
ומתבאר מכל זה דמה שהיה לו באפשר לדקדק ולהזהר ולא עשה כן נקרא שוגג, ומה שלא היה יודע שיש מקום להכשל בזה נקרא אונס, וצ"ל דזו היא סברת הרשב"א בתשובה סי' אלף קפ"ט דטעות הוראה שהורו לאדם ועשה חשוב אונס, דאף שהיה אפשר לשאול עוד מאיזה חכם שיעמידו על האמת, אך הלא לא היה יודע שיש מקום להכשל בזה ע"י הוראת המורה הזה ויש לכוון פרטים אלו גם לענין נזקין.
והנה הארכנו קצת לבאר גדרי השוגג והאונס לתכלית הנרצה לעניננו, והוא לבאר פסק השו"ע בחו"מ סי' שע"ח בנידון דידן שכתב אסור להזיק בממון חבירו, ואם הזיק חייב לשלם נזק שלם בין שהיה שוגג בין שהיה אונס, וכתב הרמ"א וז"ל, ודוקא שאינו אונס גמור, עכ"ל. והוא מדברי הה"מ פ"א הי"א מחובל ומדברי התוס' בשם הירושלמי, וכתב הש"ך דאין לשון הרמ"א מדוקדק מש"כ בפשיטות כן, דהול"ל ויש אומרים, משום דמלשון הרמב"ם והמחבר משמע דאין חילוק, וכ"כ הה"מ דלהרמב"ם אין חילוק, עכ"ל.
אבל לדעתי כוון הרמ"א לכתוב בסתמא עפ"י שנויי הגירסאות כאן ובסנהדרין, דכאן הלשון בין בשוגג בין במזיד, ובסנהדרין – בין באונס בין ברצון, וביארנו לעול דחילוק גדול בין שוגג לאונס, ולכן כדי להשוות הגירסאות הבין הרמ"א דלשון בין באונס הוא אונס הדומה לשוגג, וכמש"כ, אבל אונס ממש או כלשון הרמ"א אונס גמור, בודאי פטור, והנה אף כי אי אפשר להחליט שהרמ"א כוון לזה, אבל עכ"פ דבריו יש להם יסוד מוסד בגמ', ודו"ק. .
(ב"ק כ"ו ב׳)