1ויאמר ה' לה. על ידי מתורגמן טואפשר שדריש כן משום דע"פ רוב מצינו שלשון דרישה הוא מרחוק ולשון שאלה הוא בקרוב, ולכן מצינו בדוד המלך כתיב וישאל דוד באלהים ולא וידרוש, ומדלא כתיב כאן ותלך לשאול דריש שדרשתהו מרחוק והיינו ע"י אמצעי וכמבואר במדרשים שהלכה לבית מדרשו של שם ועבר ושם שאלה, ולכן היתה התשובה ג"כ ע"י אותו הנשאל, והיינו ע"י מתורגמן. ובירושלמי מוסיף כאן לא מצינו שדבר הקב"ה עם אשה אלא עם שרה בלבד, וע"ל בפ' בראשית בפ' אל האשה אמר ובפ' וירא בפ' ויאמר לא כי צחקת. .
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"א)
2שני גיים. אמר רב יהודה אמר רב, אל תקרא גוים אלא גאים טזלפנינו בגמרא כאן ובברכות נ"ז ב' הגירסא אל תקרא גוים אלא גיים, והעיר הגרי"ב בגה"ש בברכות דבכל הספרים אצלנו הכתיב גיים והקרי גוים, וקשה איך אמרו בגמרא להיפך, יעו"ש, ולפלא שלא העיר שבילקוט הגירסא אל תקרא גיים אלא גאים, וכ"מ בש"ס כת"י, ועיין בחולין צ"ב א' אלו שני שרי גאים וכו', ולדעתי אין ספק שכך צ"ל בגמרא כאן. וטעם הקריאה הזאת הוא משום דיו"ד מתחלף באל"ף, וכמו היימין – האמין, ילפא – אילפא, כייב – כאב, שייב שאב, ודיין – ודאין [וע' מבוא הירושלמי לר"ז פרנקיל, ח'], והרבה דרשות ורמזים כאלה בגמרא. ועוד נבאר מענין עיקר דרשא זו באות הבא. , זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שלחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים יזנראה באור כלל הדרשא ע"פ המבואר בכ"מ בגמרא דכל מקום שנאמר שני מורה על השתוות הפרטים זל"ז, וטעם דבר זה הוא משום דאם אין זה בא לדרשא ל"ל לכתוב שני, תיפוק לי' דמעוט רבים שנים, וכה דרשינן ביומא ס"ב ב' שני שעירי עזים ושתי צפרי מצורע, מה ת"ל שני, שתי, שיהיו שוים בקומה ובמראה וכו', ובתו"כ פ' אמור לחם תנופה שתים – שתהיינה שוות, ובקדושין ס"ח ב' כי תהיין לאיש שתי נשים שתהיינה מעם אחד, והרבה כהנה. ולפי"ז הכא דכתיב שני גיים [ודרשינן גאים] מורה על השתוותם, ואם קאי בפשיטות על יעקב ועשו, זה אי אפשר, שהרי ידוע העדר השתוותם זל"ז בכל פרט, ולכן הקדים לדרוש אל תקרא גיים אלא גאים, ואח"כ מוצא ענין אחד בשני אנשים גדולי המעלה הבאים זה מיעקב וזה מעשו שנתקיים בהם גדולה בהשתוות זל"ז, אלו רבי ואנטונינוס. והציור שלא פסקה מעל שולחנם צנון וחזרת, הוא ציור על רוחב ההנהגה, כי דבר זה לא תתקיים משנה לשנה רק אצל גדולי העשירים שיש להם נטיעות בייתיות וכדומה. .
(ע"ז י"א א')
3ולאום וגו'. אמר רב נחמן בר יצחק, אם יאמר לך אדם חרבו קסרי וירושלים או ישבו קסרי וירושלים אל תאמין, חרבה קסרי וישבה ירושלים או חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ יחוכ"ה אומר (יחזקאל כ״ו:ב׳) בבנין צור וחרבן ירושלים, אמלאה החרבה ודרשינן אם מלאה זו חרבה זו ואם חרבה זו מלאה זו, וקסרי היא עיר ביהודה על חוף הים אשר נתמלאה מחרבנה של ירושלים. .
(מגילה ו' א')
4ולאום וגו'. אמר רבי אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר (משלי כ״ד:כ״ד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום מלאום יאמץ יטאולי מרמז בזה למ"ש בנדה ל' ב' דגם עובר שבמעי אמו משביעין אותו שיהא צדיק, וזה החונף האומר לרשע צדיק אתה הרי מזכה את החייב, וא"כ קשה להם לעמוד בצדקתם כי איך יעשו פעולות צדקה בעוד שהחונף אומר צדק למעשה רשע, וא"כ הוי לדידיה הצדקה לרשעה, ובעשותם צדקה הרי הם כרשעים בעיני הבריות ואיך זה יעמדו בשבועתם. .
(סוטה מ"א ב')
5ולאום וגו'. א"ר שמעון חסידא, כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר (משלי י״א:כ״ו) מונע בר יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין, שנאמר ולאום מלאום יאמץ, ואין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב') נשקי בר כר"ל לא רק גדולים שחסרים הלכה זו אלא אף עוברין במעי אמן שאינם חסרים דבר כמ"ש בנדה ל"א ב' מלמדין אותו כל התורה, אפילו הכי מקללין אותו שמחסר טובה מעולם. .
(סנהדרין צ"ב א')
6ולאום וגו'. דרש ר' חנינא בר פפא, לעתיד לבא אומר הקב"ה, כל מי שעסק בתורה יבא ויטול שכרו מיד נתקבצו עובדי כוכבים בערבוביא, אמר הקב"ה, תכנס כל אומה וסופריה, שנאמר (ישעי, מ"ג) ויאספו לאומים כאובתחלת הפסוק הזה – כל הגוים נקבצו יחדו ויאספו לאומים מי בהם יגיד זאת, ודרשינן אין זאת אלא תורה כמ"ש וזאת התורה וגו'. , ואין לאום אלא מלכות, שנאמר ולאום מלאום יאמץ כבכלומר כל אומה ומלך שלה. –
וע' במ"ר כאן ורב יעבד צעיר אר"ה אם זכה יעבוד ואם לא זכה יעבד, וכמה נדחקו המפרשים בפי' הדברים, אבל באמת הכונה פשוטה מאד, דדריש אם זכה הצעיר אז יעבוד אותו הרב, ואם לא זכה אז יעביד [בחיר"ק הב'] אותו הרב, והיינו שהצעיר יעבוד את הרב, מלשון אשר מצרים מעבידים אותם, וכל זה דריש מדכתיב יעבד חסר ו'. .
(ע"ז ב' ב')