וימלאו ימיה. אמר רב נחמן בר יצחק, כל הנותן מטתו בין צפון לדרום אין אשתו מפלת נפלים, כתיב הכא (תהילים י״ז:י״ד) וצפונך תמלא בטנם וכתיב התם ממלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה כגפירש"י וז"ל, מטתו בין צפון לדרום, ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום, ונראה בעיני משום דשכינה במזרח או במערב, לפיכך נכון להסב דרך תשמישו לרוחות אחרות, עכ"ל. ולכאורה יש להעיר שהרי מצינו שגם בצד צפון שכינה שורה כמש"כ בפ' קרבנות צפונה לפני ה' ועיי"ש במדרשים, ואפשר לומר ע"פ מה שיש להעיר בשייכות אגדה זו לסוגיא זו דאיירי מעניני שמירה ממזיקין בשינה בלילות, והנה איתא בפדר"א פ"ג ועוד מדרשים דבצד צפון הוא מדור לשדין ולרוחות ומזיקין וזועות ובצד דרום שוררים טללי ברכה וגשמי נדבה, ולכן י"ל דבלשון הנותן מטתו מכוין קדושת הזיווג, ומטתו כנוי לאשתו ע"ש הכתוב במשלי כ"ב למה יקח משכבך מתחתיך ע"פ דרשת חז"ל בשבת ל"ב ב' דקאי על אשתו, יעו"ש, ובעלמא הכנוי תשמיש המטה, ור"ל המזדווג בין צפון לדרום ודעתו תקיפה בה' שאינו חושש לרוחות ושדין השוררין בצפון מתברך בבנים חיים וקיימים, ודו"ק. ובזה ניחא עוד מה שאין אנו נזהרין עתה בזה, ע"פ מש"כ התוס' ביומא ע"ד ב' ובכ"מ דבזה"ז אין אנו נזהרין בכמה ענינים כאלה, עיי"ש ואין להאריך עוד. .
(ברכות ה' ב')
(ברכות ה' ב')