ויעתר יצחק. א"ר יצחק, למה נמשלה תפלתם של צדיקים לעתר יאר"ל למה הוציא הכתוב ענין התפלה כאן בלשון עתר, ועתר הוא כלי כעין רחת המהפך את התבואה בגורן. , לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה ממקום למקום, כך תפלתם של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות יבענין מדת הרגזנות בזה נראה דהוא כנוי לשנוי הטבע ששינה הקב"ה ביצחק ורבקה שהיו מטבעם עקורים ואינם ראויים להוליד, ודבר שנוי הטבע אין עושה הקב"ה כביכול ברצון, וכמ"ש בשבת נ"ג ב' לחד לישנא כמה גרוע אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית. . (יבמות ס"ד א')
לנוכח אשתו. על אשתו לא נאמר אלא לנוכח אשתו, מלמד ששניהם עקורים היו, ומפני מה היו אבותינו עקורים, א"ר יצחק, מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים יגיתכן דמדייק מדכתיב מקודם מעשה התפלה ואח"כ הסבה, ולפי הפשט הי' צ"ל מקודם ותהי רבקה עקרה ויעתר יצחק, אלא בא לרמז שהתפלה היא סבת העקרות, והיינו שהכין הקב"ה סבה כדי שיתפללו. . (יבמות ס"ד א')
ויעתר לו. להם מבעי לי', אלא לפי שאינה דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע ידועיין באו"ח סי' נ"ג בט"ז ס"ק ג' בשם ב"ח ומהרש"ל שדקדקו מכאן דטוב לחזר אחר ש"ץ בן צדיק, והט"ז חולק על זה וס"ל דרחמנא ליבא בעי, ותימא שלא תירץ מאומה כנגד משמעות סתימת הגמרא אינה דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו', אלא שנ"ל דמי שהוא בעל מדות טובות ביותר אע"פ שהוא צדיק בן רשע בכ"ז ראוי לבכר אותו על צדיק בן צדיק שאין בו מדות טובות של צדיק בן רשע. ונראה ראי' לזה מתענית כ"ה ב' מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ולא ירדו גשמים וירד ר"ע וירדו גשמים, הוו מרנני רבנן על כבודו של ר"א שלא נענה, יצתה בת קול ואמרה, לא מפני שזה [ר"ע] גדול מזה [מר"א] אלא מפני שזה [ר"ע] מעביר על מדותיו וזה [ר"א] אינו מעביר על מדותיו. והנה ידוע הוא דר"ע הי' בן גרים, וא"כ הי' ר"א לגבי' בערך צדיק בן צדיק ובכ"ז נענה ר"ע מפני המדה טובה שהיתה בו יתרה על ר"א. [שם שם]