1בסכת תשבו. סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה, מנא הני מילי, אמר רבא, דאמר קרא בסכות תשבו שבעת ימים, אמרה תורה כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי, לפיכך עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת ארעי, למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת ארעי אלא דירת קבע קסבר"ל שצריך שיהיה שיעור גבהה באופן שאפשר לבנותה ארעי. ואז אפילו עשאה קבע כגון שעשה מחיצות של ברזל ג"כ כשרה [דזה ודאי אין סברא לומר שאמרה תורה לעשותה ארעי שתעמוד רק שבעה ימים ולא יותר, דהא אי אפשר לצמצם להעריך ולשער שיעור כזה], משא"כ בגבוה יותר מעשרים אמה, אז מחמת גובה הדפנות צריך לבנותה רק קבע. וע"ע השייך לדרשה זו ודין זה בריש פסוק הסמוך אות קע"ג.
.
(סוכה ב' א')
2בסכת תשבו. סוכה שאין לה שלש דפנות פסולה, ואם היו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כשרה, מאי טעמא, דכתיב בסכת בסכת בסכות קסגר"ל שתי פעמים כתיב בפרשה זו בסכת חסר ואחד מלא, בסכת תשבו, ישבו בסכת, כי בסכות הושבתי.
הרי ארבע, דל חד לגופיה פשו להו תלתא, שתים כהלכתן ואתאי הלכתא וגרעתא לשלישית ואוקמה אטפח קסדנסמך על המבואר בסוגיא דהלכות מחיצות נאמרו למשה בסיני, ולכן נאמרו בדבר חידוש שנתחדש נוסף על המבואר מדרשות הכתובים, ואחרי שע"פ הדרשה שלפנינו מבואר דדי בשלש דפנות, לכן אתא ההלכה לבצרה לדופן השלישי ולהעמידה על שיעור טפח, והלכך סוכה שיש לה שתי דפנות זו אצל זו עושה דופן שלישי שיש בו טפח ומשהו ויעמיד הדופן הזה פחות משלשה טפחים לאחת הדפנות השלמות, ומפני שכל פחות משלשה כלבוד דמי נחשב כאלו הוא דופן של ד' טפחים ונמצא רוב דופן עשוי, והרי יש לסוכה זו ג' דפנות. וע"ע פרטי דינים בזה באו"ח סי' תר"ל.
.
(סוכה ו' ב')
3בסכת תשבו. ת"ר, בסכות תשבו ולא בסכה שתחת הסוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת הבית קסהשלש פעמים כתיב סכה חסר ו', בסכת תשבו, ישבו בסכת, חג הסכת תעשה לך (פ' ראה). ודריש ג' דרשות המורות מעוטים, למעט סוכה שתחת הסוכה שהתחתונה פסולה, וסוכה שתחת האילן ושבתוך הבית, ועיין באו"ח סי' תרכ"ח.
.
(שם ט' ב')
4בסכת תשבו. תניא, בסכות תשבו – סוכה של כל דבר, וכן בעזרא הוא אומר (נחמיה ח׳:ט״ו) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סכות ככתוב קסובא לאפוקי מדעת ר' יהודה דס"ל שמדמינן סוכה ללולב, דכמו שלולב הוא רק מד' מינים כך סכך הסוכה לא יבא רק מד' מינים אלה. ונראה דצריך לגרוס בגמ' תחת הכתוב בסכות תשבו – ישבו בסכות, משום דבסכות תשבו איצטריך לגופיה, משא"כ ישבו בסכות מיותר, דהו"מ למכתב ישבו בהן, כיון דקאי אבסכות תשבו. שוב ראיתי בתו"כ שציין דרשא זו באמת על הפסוק ישבו בסכות.
.
(שם ל"ו א')
5בסכת תשבו. תשבו כעין תדורו, מה דירה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, אף סוכה אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל קסזר"ל אם אינו רוצה לאכול אינו מחויב לאכול בשביל לאכול בסוכה לבד מלילה הראשון שחובה לאכול בסוכה כמש"כ לעיל בפסוק ל"ד. וטעם הדרשה תשבו כעין תדורו נבאר באות הסמוך.
וכתבו התוס' בברכות מ"ט ב' אע"פ דבלא"ה חייב לאכול פת משום יו"ט, אך נ"מ שאם ירדו גשמים ואכל חוץ לסוכה, שאם בשביל יו"ט יצא, ואם בשביל סוכה צריך לחזור לאכול בסוכה לאחר שכסקו הגשמים, עכ"ל.
וגם י"ל נ"מ פשוטה לדעתי עפ"י המבואר בסוגיא כאן דשיעור אכילה בסוכה הוי יותר מכביצה, וטעם חיוב אכילה ביו"ט משום יו"ט כתבו התוס' בברכות שם שהוא כדי להתחייב בברהמ"ז, ושיעור חיוב ברהמ"ז הוא בכזית, כמבואר באו"ח ס"ס קפ"ד, וא"כ אי משום יו"ט די לאכול כזית ארעי, ודו"ק.
.
(שם כ"ז א')
6בסכת תשבו. ת"ר, תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו ארעי, כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל ומשנן בסוכה קסחפעמים רבות באה בגמ' דרשה זו, תשבו כעין תדורו, ופשוט דדרשו כן עפ"י מה שמצינו בכ"מ בתנ"ך לשון ישיבה המורה על דירת קבע, כמו בעבור תשבו בארץ גושן, וירשת וישבת בה, יושבי ירושלים, יושבי הארץ, וכדומה עצמו מספר, ולכן דרשו שהכונה בסכות תשבו שבעת ימים, שאלה השבעת ימים תהיה ישיבתכם בה ישיבת קבע וכעין דירת כל השנה, וכדמפרש שיאכל וישתה ויטייל וישנן בסוכה, וכ"מ בירושלמי כאן.
ואמנם נראה דבכלל המובן ממלת תשבו הוא גם ישיבה ממש, וכמו וישבו לאכל לחם (פרשה וישב), ולכן אם אכל אדם בסוכה מעומד או גם שהה שם ולא ישב כלל אינו יוצא ידי חובתו, וגם זה הוי בכלל כעין תדורו, כי אין רגילות האדם לאכול מעומד, ושלא לישב כלל בביתו, וגם אכילה מעומד אינו ע"ד הבריאות, כידוע בכ"מ בגמ'.
ובזה נראה ליישב דעת הרמב"ם בפ"ו הי"ב שכתב לענין קידוש ליל ראשון לקדש מעומד ואח"כ לישב כדי שתהיה הברכה [לישב בסוכה] עובר לעשייתה. והקשה עליו הרא"ש, דהא תשבו פירושו עכבה ולא ישיבה ממש, וא"כ אפי' אם מברך אחר הישיבה נקרא עובר לעשייתה, היינו קודם העכבה, אבל לפי מש"כ דלשון תשבו כולל שתי הכונות, א"כ מיד כשישב ג"כ מקיים המצוה, לכן שפיר פסק הרמב"ם. ועיין באו"ח סי' תרמ"ג דאין נוהגים עתה כהרמב"ם אלא כהרא"ש, אבל למש"כ הנה דעת כהרמב"ם מכוונת בלשון הכתוב, ודו"ק.
.
(שם כ"ח ב')
7בסכת תשבו. תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קסטעיין מש"כ באות הקודם בטעם הדרשה תשבו כעין תדורו. והנה מבואר בגמ' דאע"פ כן פטורות הנשים ממצות סוכה, דהוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. ובכ"ז נראה לדעתי דהדרשה תשבו כעין תדורו לענין זה קיימת, יען כי כנראה לי הוי פטור נשים לענין זה רק כשהן לעצמן, פנויות, גרושות ואלמנות, אבל זו שהיא עם בעלה, נהי דמשום עצמה פטורה אבל משום בעלה שיוכל הוא לקיים תשבו כעין תדורו חייבת גם היא, וכמש"כ התוס' ובעה"מ בר"ה ו' ב' דאע"פ שאין הנשים מחויבות במצות שמחת החג מפני מ"ע שהז"ג בכ"ז חייבות בשביל בעליהן שא"א להם לשמוח בלעדן, וכעין סברא זו כתב הר"ן ביבמות ספ"ה דאע"פ שהנשים פטורות ממצות פריה ורביה בכ"ז יש להן מצוה כשמקיימות אותה מפני שמסייעות לבעליהן במצוה זו, וא"כ ה"נ יש לנשים מצוה לישב בסוכה בשביל זה שמסייעות לבעליהן לקיים מצות סוכה כהלכתה, תשבו כעין תדורו. וכהאי גונא כתב בס' חרדים דיש מצוה לישראל להתברך מפי הכהנים, וביאר דעתו בעל הפלאה לכתובות כ"ד ב' משום דע"י זה הם מסייעים לכהנים לקיים מצותן לברך את ישראל, ואין להאריך עוד.
.
(סוכה כ"ח ב')
8תשבו שבעת ימים. נאמר כאן תשבו שבעת ימים ונאמר במלואים (ס"פ צו) תשבו יומם ולילה שבעת ימים, מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות קעואע"פ דלפי הדרשה דלעיל תשבו כעין תדורו ממילא גם הוי לילה בכלל, י"ל דאיצטריך גז"ש זו כדי שלא נדמה שבעת ימים שבכאן לשבעת ימים דגבי לולב, דהתם מפרש הענין ימים ולא לילות. –
ודע שכתב הט"ז באו"ח סי' תרס"ח דאין חיוב לישב בסוכה שבעת ימים שלמים אלא ביום השביעי אפשר לו להוסיף מחול על הקודש וליפטר מסוכה, והשיג על מהרש"ל שכתב דאין לאכול בכניסת יום שמיני עצרת עד הלילה, משום דאל"ה הלא צריך לישב בסוכה ולברך על הישיבה ויסתור מה שאומר בקידוש יום שמע"צ הזה, שפטור מסוכה, ועל זה תמה הט"ז שהרי אפשר לו להוסיף מחול על הקודש ולהפטר מסוכה, וכמו רב צלי של שבת בע"ש, יעו"ש.
אבל לדעתי נראה עיקר כמהרש"ל, אחרי דילפינן בסוכה כ"ז א' לענין מצות סוכה בכלל גז"ש חמשה עשר תמשה עשר מחג המצות, כמבואר לפנינו לעיל בפ' ל"ד, א"כ כמו בפסח דכתיב עד יום האחד ועשרים בערב (פ' בא) הוו השבעה ימים שלמים הלא צריך גם כאן להיות השבעה ימים שלמים.
ולא שייך כאן כלל תוספת מחול על הקודש וכמש"כ הש"ך ביו"ד ריש סי' קצ"ו דכל היכי דבעינן לילה כמו ספירה פסח מצה וסוכה לא שייך תוספת, ולא דמי כלל להא דרב צלי של שבת בע"ש, שהרי אינו עושה מאומה בתוספת זה, אלא רק שובת מקודם, אבל היכי דבעינן לילה ממש הוא עוקר ממשות ההויה דהא ע"י התוספת לא נתהפך היום ללילה.
וכן נראה ראיה דהכא צ"ל השבעה ימים שלמים ע"פ מ"ש בפסחים צ' ב' גבי נדה יכול תהא טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה, בנדתה תהא כל השבעה ימים עד הלילה, וה"נ דכתיב בסכות תשבו שבעת ימים – בסכות תשבו כל השבעה ימים עד הלילה, ודו"ק.
.
(שם מ"ג ב')
9כל האזרח בישראל. תניא, אע"פ שאמרו אין אדם יוצא בלולבו של חבירו אבל יוצא בסוכתו של חבירו, דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסכות מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת קעאהרבותא בזה אע"פ דכתיב (פ' ראה) חג הסכות תעשה לך ולשון לך מורה למעט שאולה, וכמו דדרשינן כן לעניין לולב ומיניו מן ולקחתם לכם. וטעם הדיוק מלשון כל האזרח נראה דמדייק מדפתח בלשון יחיד, כל האזרח, וסיים בלשון רבים, ישבו בסכות, דריש שראויה סוכה אחת שישבו בה כל ישראל, ור"ל בזה אחר זה, ופירש"י וז"ל, וא"א שיהא לכולן דלא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה, עכ"ל. וצ"ל בבאור דבריו דכיון דבעינן לכם ע"כ צריך שיהא שוה פרוטה לכל אחד וזה א"א, וכבר כתבו התוס' שדבריו דחוקים, וגם דברי התוס' אינם מבוארים ברחבה לדעתי.
אבל לולא דבריהם היה נראה לפרש בפשיטות הלשון שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת, שכל סוכה הראויה לישראל זה ראויה גם לישראל אחר לצאת בה, ולא כמו לולב ומיניו דבעינן דוקא לכם.
ואף יתיישב בזה קושיית המג"א בסי' תרל"ט ס"ק ח' איך יתקיים דין זה שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת הא בעינן תשבו כעין תדורו איש ואשתו, ולפי מש"כ כפשוטו ניחא, שכונה אחרת כלולה בלשון זה, כמבואר, ודו"ק.
.
(שם כ"ז ב')
10כל האזרח בישראל. ת"ר, אזרח – זה אזרח, האזרח – להוציא את הנשים, כל – לרבות את הקטנים, בישראל – לרבות את הגרים קעבעיין מש"כ לעיל בפ' אחרי (ט"ז כ"ט) בפסוק וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר בטעם דרשה זו. ובענין פטור נשים אע"פ דבלא"ה פטורים משום דמ"ע שהז"ג היא, אך איצטריך משום דהיה אפשר לחייבן משום תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו וכו' או משום דהוי ילפינן מחג המצות שגם הנשים חייבות. ובעיקר מצוה דנשים בישיבת סוכה עיין משכ"ל אות קס"ט. וטעם חיוב קטנים הוא רק מדרבנן משום חינוך, וקרא אסמכתא בעלמא.
ומה שדריש בישראל לרבות הגרים, לכאורה מצינו היפך דרשה זו בפ' שופטים (י"ז ד') נעשתה התועבה הזאת בישראל דדרשינן שם בישראל אין לי אלא ישראל, גרים מניין וכו', הרי דישראל ממעט גרים, ואפשר לומר דשאני התם דבישראל לא קאי על עושי התועבה אלא רק שהתועבה נעשית בתוך קהל ישראל, וא"כ י"ל דבא למעט שאם נעשה בתוך קהל גרים פטור, ודו"ק. –
ודע שכתב הריטב"א בחידושיו דמה שממעטינן מחיוב סוכה פרט להולכי דרכים ושומרי פירות ומצטער והיוצא בזה, משמע כן מלשון האזרח, מי שהוא כאזרח רענן, פרט לאלו, יעו"ש. ולדעתי הנה לבד מה שיש לדון בטעם זה, לא אדע מה סני ליה הטעם דלא הוי תשבו כעין תדורו, וטעם זה הובא בגמרא לענינים כיוצא בזה, וצ"ע.
.
(סוכה כ"ח ב')