1וחגותם אותו חג. אמר ליה רב פפא לאביי, ממאי דהאי וחגותם אותו חג לה' זביחה הוא, דילמא חוגו חגא הוא קנבמלשון יחגו וינועו (תהלים ק"ז) ומענין מחולות, ועי' מזה באות הבא.
אמר ליה, לא ס"ד, דכתיב ולא ילין חלב חגי עד בקר קנגלא נתבאר מהיכי תיתא היינו מפרשים וחגותם מלשון מחולות ורקודין כמש"כ ומה טעם בדבר, וי"ל עפ"י המבואר בסוכה נ"א א' דבשמחת בית השואבה חסידים הראשונים היו מרקדין ואומרים שירות ותשבחות לה', ובכתובות י"ז א' בענין המצוה לשמח חתן וכלה אמרו כיצד מרקדין וכו', ובדוד המלך מצינו שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' (ש"ב ו'), והבאור הוא, דפעולה זו מורה חבוב והתפעלות העבודה ואהבת ה', ולכן אמר קהלת עת ספוד ועת רקוד. ולכאורה כלפי הלשון עת ספוד הול"ל ועת לשמוח, אלא שתפס שתי הקצוות היותר מנגדות זל"ז, כי ההספד היא מדרגה היותר גבוה בעצבות והריקוד היא מדרגה היותר גבוה בשמחה, וא"כ היה אפשר לפרש כאן דמדכתיב מקודם ושמחתם לפני ה' אלהיכם הוסיף בזה לרומם ערך השמחה עד דיחוגו חגא ברקודין, ודו"ק.
.
(חגיגה י' ב')
2חג לה'. בית הלל אומרים. מביאים שלמים ועולות ביו"ט וסומכין עליהם, מאי טעמא, דכתיב וחגותם אותו חג לה' – כל דלה' קנדהרבותא בשלמים אינה לענין ההבאה, דפשיטא היא, שהרי יש בה צורך לאכילת אדם, דשלמים נאכלין לבעלים וקרינן בהו אך אשר יאכל לכל נפש יעשה לכם, אלא הרבותא היא לענין סמיכה, שהסומך צריך להניח ידו על ראש הקרבן ולסמוך בכל כחו והרי אסור להשתמש בבעלי חיים ביו"ט מדרבנן, ואפשר היה לסמוך מעיו"ט, והו"א דמשום זה לא יביא שלמים ביו"ט אם לא שסמך עליהן מערב יו"ט, ובאמת כן ס"ל לב"ש, אבל ב"ה ס"ל דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה וא"כ לא היה יכול לסמוך מערב יו"ט, והרבותא בזה אע"פ דסמיכה אינה מעכבת, ולענין עולה הרבותא אע"פ דכתיב יעשה לכם ועולה כולה כליל לגביה, וגם זה מסמכי אלשון לה', ועיין מש"כ עוד בפ' בא.
.
(ביצה י"ט א')
3שבעת ימים. תניא, יכול יהא חוגג והולך כל שבעה קנהר"ל שיביא חגיגה בכל יום מימי החג.
, ת"ל וחגותם אותו, אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה, א"כ למה נאמר שבעה – לתשלומין קנושאם לא הביא עולתו ושלמיו של יו"ט ביו"ט הראשון חוגג והולך כל הרגל ויו"ט האחרון, וכפי שיתבאר בדרשה הסמוכה.
.
(חגיגה ט' א')
4שבעת ימים. וכי שבעה הם והלא שמונה הוו קנזנסמך על הדרשה הקודמת דפסוק זה איירי בתשלומין, ועל זה פריך הא תשלומין דחג הסכות כל שמונה הם.
, אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת קנחוא"כ לא משכחת שמונה לעולם, וע"ע לעיל בפסוק ל"ט באה עוד דרשה שאין חגיגה דוחה שבת.
.
(פסחים ע' ב')
5בחדש השביעי. תניא, מניין שאם לא חג יו"ט הראשון של חג שחוגג והולך כל הרגל ויו"ט האחרון קנטר"ל מנין שאם לא הביא עולתו ושלמיו ביו"ט הראשון שמותר לו להביא בכל משך ימי החג ואפילו ביו"ט האחרון של סכות שהוא שמיני עצרת אע"פ שהוא רגל בפני עצמו כמבואר לפנינו ס"פ פינחס.
, ת"ל בחודש השביעי תחגו אותו קסדמיותר כל זה, ודריש שתחוגו כל ימי החג האמור בחודש השביעי והיינו גם שמיני עצרת. ויליף זה בירושלמי כאן מדכתיב שבעת ימים, ר"ל מאחר שאין החגיגה דוחה שבת כמבואר לעיל, א"כ בצירוף שמע"צ חוגג שבעת ימים ולא שמונה, ואם אין שמיני בכלל הו"ל ששה ימים, ועיין בתוס' כאן ולפנינו ס"פ פינחס.
, אי בחודש השביעי יכול יהא חוגג והולך החודש כולו, ת"ל תחגו אותו, אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו קסאר"ל חוץ לימי החג.
.
(חגיגה ט' א')