או כי יגע. ת"ר, מניין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו לגר"ל מניין שאינו חייב קרבן על מגע טומאה אא"כ אוכל באותה טומאה קודש או נכנס למקדש.
ודין הוא, הואיל והזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה, מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו לדהאזהרה היא בפ' נשא ולא יטמאו את מחניהם הרי זה אזהרת מקדש, ועוד כתיב שם בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר הרי זה אזהרת קודש, והעונש כתיב בפ' חקת כי את מקדש ה' טמא ונכרתה הרי עונש מקדש, ובפ' צו כתיב והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו ונכרתה הרי עונש קודש.
. (שבועות ו' ב')
אשר יטמא בה. בה למה לי – לרבות נבילת עוף טהור להידוע הוא דלשון בה מורה בכ"מ על המעוט, ועוד איתא בפסוק זה לשון מעוט, או כי יגע, דמשמע רק דבר שמטמא בנגיעה, והרי כאן שני מעוטים, וקיי"ל אין מעוט אחר מעוט אלא לרבות, ובא לרבות נבילת עוף טהור דקיי"ל בתו"כ פ' אחרי דאינה מטמאה במגע, והו"א דגם הבולעה ונכנס למקדש ג"כ פטור, לכן בא לרבות כאן לחיוב.
. (שבועות ז' ב')
ונעלם ממנו. מה ת"ל ונעלם ונעלם שני פעמים (פ' ב') – לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש לומדייק על כפל לשון ונעלם בשני הפסוקים דענין אחד להם, ודריש שבא לרבות דבין שנעלם ממנו שהוא טמא ונכנס למקדש וידע שהולך במקדש ובין שידע שהוא טמא רק ששכח שהוא במקדש חייב קרבן.
. (שם י"ד ב')
והוא ידע. תניא, מניין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים, ת"ל ונעלם מכלל דידע, והוא ידע – הרי כאן שתי ידיעות לזידיעה בתחלה נקראת שקודם שאכל את הקודש או קודם שנכנס למקדש ידע שהוא טמא, ולא כמו שאר חייבי חטאות שאפילו לא נודע לו מקודם אלא אח"כ צריך להביא חטאת, וידיעה בסוף נקרא אם לאחר שאכל את הקודש או לאחר שיצא מן המקדש נודע לי שטמא היה.
. (שם ד' ב')