כי תשבע. יכול הנודר בנזיר ובקרבן יהא מביא קרבן זה, ת"ל כי תשבע על שבועה הוא חייב ואינו חייב על נדר בנזיר ובקרבן..
(תו"כ)
(תו"כ)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 5 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לבטא בשפתים. ת"ר, מבטא – שבועה, דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים לחר"ל האומר מבטא דבר זה עלי הרי זה כשבועה. והענין הוא, כי לשון בטוי הוא הדבור היוצא מלב האדם בשעת רגשות נפשו בחומו ובהתפעלותו, וזו היא כונת הכתוב (משלי י״ב:י״ח) יש בוטה כמדקרות חרב, ובנדרים כ"ב א' אמרו כל הבוטה ראוי לדקרו בחרב, ופירש"י כל הנודר כמו מבטא שפתים, וטעם הדקירה בחרב י"ל משום דכיון דסתם בוטה הוא מתוך רגשי כעס, כמ"ש כל הכועס כאלו עובד עבודת כוכבים, וזה הבוטה בתומו הוא גם קופץ ונשבע, כנודע, ולכן האומר מבטא דבר זה עלי, והיינו שיאסר עליו דבר זה כמו על זה הבוטה שבועה בהתרגשות הנפש הרי זה כנשבע על איסור חפץ זה. ומפני כי לכתחלה אין ראוי לאדם להתרגל בנדרים ושבועות כמבואר בנדרים כ' א' אל תהי רגיל בנדרים וכל הנודר כאלו בנה במה, ולא רצתה התורה לכתוב לשון המורה לכתחלה על היתר השבועה, לכן הוסיפה הלשון לבטא בשפתים, כלומר שיצאה השבועה ממנו בעת התרגשות והתפעלות נפשו, וכ"כ הלשון בפ' מטות, יעו"ש.
.
(שבועות כ' א')
(שבועות כ' א')
לבטא בשפתים. ת"ר, יכול הואיל וכתיב להרע או להטיב, אין לי אלא דברים שיש בהם הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין ת"ל לבטא בשפתים לטדברים שיש בהם הרעה והטבה כגון שנשבע שלא אוכל או שאוכל, ודברים שאין בהם הרעה והטבה כגון נשבע שאזרוק צרור לים או שלא אזרוק, והלשון לבטא בשפתים מורה כל בטוי שהוא.
.
(שם כ"ו א')
(שם כ"ו א')
לבטא בשפתים. אמר שמואל, גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו, שנאמר לבטא בשפתים מולפי מה דקיי"ל בהגדת עדות שאין מעידין מתוך הכתב משום דכתיב על פי שני עדים ודרשינן מפיהם ולא מפי כתבם, ולפי"ז יתחייב הכא דכתיב בשפתים ממעטינן ג"כ מתוך הכתב, וכ"ד רוב הפוסקים.
.
(שבועות כ"ו ב')
(שבועות כ"ו ב')
לבטא בשפתים. ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת שעורים מאואם היה כן מותר בשני המינין, בפת חטין מותר מפני שלא הוציא בפיו, ובפת שעורין מותר משום דלא גמר בלבו, ואנן בעינן שניהם, כי הא דצריך להוציא בשפתיו מבואר בדרשה הקודמת מדכתיב לבטא בשפתים, והא דצריך לגמור בלבו ילפינן מדכתיב כל אשר ידבנו לבו, כל נדיב לב (פ' ויקהל), יעו"ש.
.
(שם שם)
(שם שם)
להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע להרע לעצמו ולא הרע יהא פטור מבמשום דאסור לאדם לחבל בעצמו (ע' ב"ק צ"א ב'), וא"כ אין שבועה חלה על דבר איסור, כפי שיתבאר בסמוך אות מ"ו.
ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, ואביא נשבע להרע לעצמו ולא הרע שהרשות בידו מגר"ל מה כשנשבע לקיים איזה דבר הוא בדבר הרשות, כי במצוה חיובית לא שייך שבועה, דמושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה, אף הרעה היא בדבר שהרשות בידו לעשות או שלא לעשות, ואפילו נשבע להרע לעצמו ולא הרע שחייב מפני שהרשות בידו. וכתבו התוס' וז"ל, דין זה לא אצטריך לאשמעינן רק דאדם מותר לחבל בעצמו, דפלוגתא היא בב"ק צ"א ב', עכ"ל. אבל הר"ן כתב דאתיא אפי' כמ"ד שאסור לאדם לחבל בעצמו רק בכ"ז חלה שבועה על זה, משום דהא דאסור לאדם לחבל בעצמו אינו מפורש ממש בתורה אלא מדרשה ילפינן בב"ק שם, ועל כל דבר שאינו מפורש בתורה רק אתיא מדרשה חלה שבועה, עכ"ל. אבל קשה לי לפירושו מה שאמר אביא נשבע להרע לעצמו שהרשות בידו, והלא לדבריו קיימינן גם אליבא דמ"ד אסור לאדם לחבל בעצמו, וא"כ איך שייך שהרשות בידו, וע' ברמב"ם פ"ה הי"ז משבועות, וצ"ע.
.
(שם כ"ז א')
(שם כ"ז א')
להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע להרע לאחרים ולא הרע יהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע להרע לאחרים שאין הרשות בידו מדועיין בנזיר ס"ב ב' דמטעם דרשה זו אינם חלים נדרים ושבועות ונזירות שקיבל על עצמו פועל ושכיר להתענות או לסגף עצמו או דברים שיש בהם בטול מלאכה, משום דכיון דע"י זה מחליש כחו, וגופו מושכר לזולתו, וע"י זה הוא מריע לאחרים, והוי כמו נשבע להרע לאחרים דאין שבועה חלה על זה, ויתבאר עוד לפנינו אי"ה בפ' מטות בפ' לאסר אסר על נפשו.
.
(שם שם)
(שם שם)
להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע לקיים את המצוה, ולא קיים יהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הרעה רשות אף הטבה רשות, אוציא נשבע לקיים את המצוה ולא קיים שהוא פטור מהדלא שייך לישבע לקיים את המצוה, דכבר מושבע ועומד מהר סיני הוא ואין שבועה חלה על שבועה, ואע"פ דאמרינן בנדרים ח' א' מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה לשמור וגו', אך מסיק התם דזה רק לזרוזי נפשיה, אבל לא לעיקר קיומה.
.
(שם שם)
(שם שם)
להרע או להיטיב. ת"ר, יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שיהא חייב, ת"ל להרע או להיטיב, מה הטבה רשות אף הרעה רשות, אוציא נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל שהוא פטור מוכגון שנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח או שלא לישב בסוכה ואכל וישב פטור, משום דאין שבועה חלה לבטל המצוה. ובירושלמי שבועות פ"ג ה"ד מבואר דהא דאין שבועה חלה לבטל את המצוה הוא רק כשאומר מפורש המצוה בפרט, כמו שציירנו, אבל אם נשבע לבטל דבר הרשות וממילא יתבטל דבר מצוה, כגון שנשבע שלא לאכול מצה סתם או שלא לישב בצל סוכה, אז חלה השבועה בכולל, מגו דחיילא על ימות החול חיילי נמי על ליל פסח וסוכות וצריך לקיים שבועתו, ונבאר זה אי"ה בריש פ' מטות בפסוק לא יחל דברו.
וע' בנדרים ט"ז ב' הובא עוד דרשה שאין נשבעין לעבור על המצות מדכתיב בפ' נדרים לא יחל דברו ודרשינן דברו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא חפצי שמים, ר"ל מיחל דברו למען קיום חפצי שמים, ומפרש בגמרא דאצטריכי שני הפסוקים, הך דהכא והך דהתם, חד למפטריה מקרבן שבועה וחד למפטרי' מן לאו דשבועה, ופי' הר"ן דהך דהכא בא למפטרי' מקרבן, משום דכתיב גבי קרבן שבועה, וההוא דפ' נדרים למפטרי' מלאו, עכ"ל. ולכאורה אינו מבואר, דכיון דכתב חד למפטרי' מלאו ל"ל שוב למפטרי' מקרבן דפשיטא הא, כיון דאין איסור לאו ממילא אין קרבן שבועה, שהרי הקרבן בא על איסור שבועה ומכיון שאין לאו אין שבועה ואין קרבן.
ואפשר להביא מכאן ראיה לדעת הרמב"ן בחדושיו פ"ג דשבועות דבכולל חל שבועה על כאיסור לענין לאו ולא לענין קרבן, יעו"ש, וא"כ י"ל דהפי' חד קרא למפטרי' מקרבן היינו אפי' בכולל, וחד קרא למפטרי' מלאי היינו שלא בכולל, ודו"ק, וע"ע לפנינו בפ' מטות. .
(שם שם)
וע' בנדרים ט"ז ב' הובא עוד דרשה שאין נשבעין לעבור על המצות מדכתיב בפ' נדרים לא יחל דברו ודרשינן דברו הוא דאינו מיחל אבל מיחל הוא חפצי שמים, ר"ל מיחל דברו למען קיום חפצי שמים, ומפרש בגמרא דאצטריכי שני הפסוקים, הך דהכא והך דהתם, חד למפטריה מקרבן שבועה וחד למפטרי' מן לאו דשבועה, ופי' הר"ן דהך דהכא בא למפטרי' מקרבן, משום דכתיב גבי קרבן שבועה, וההוא דפ' נדרים למפטרי' מלאו, עכ"ל. ולכאורה אינו מבואר, דכיון דכתב חד למפטרי' מלאו ל"ל שוב למפטרי' מקרבן דפשיטא הא, כיון דאין איסור לאו ממילא אין קרבן שבועה, שהרי הקרבן בא על איסור שבועה ומכיון שאין לאו אין שבועה ואין קרבן.
ואפשר להביא מכאן ראיה לדעת הרמב"ן בחדושיו פ"ג דשבועות דבכולל חל שבועה על כאיסור לענין לאו ולא לענין קרבן, יעו"ש, וא"כ י"ל דהפי' חד קרא למפטרי' מקרבן היינו אפי' בכולל, וחד קרא למפטרי' מלאי היינו שלא בכולל, ודו"ק, וע"ע לפנינו בפ' מטות. .
(שם שם)
או להטיב. לרבות הטבת אחרים מזשאם נשבע להיטיב לאחרים ולא היטיב ג"כ חייב קרבן שבועה, וזה הוא רק בדבר שבידו, כגון שידבר עליו לשלטון או שיכבדנו.
.
(שבועות כ"ז א')
(שבועות כ"ז א')
לכל אשר יבטא. ת"ר, יכול הואיל דכתיב לבטא בשפתים אין לי אלא להבא, לשעבר מנין, ת"ל לכל אשר יבטא מחדלשון יבטא מורה על להבא וכגון שאוכל או שלא אוכל, ולכל רבויא הוא אפילו לעבר כגון שאכלתי ולא אכלתי.
.
(שם כ"ו א')
(שם כ"ו א')
לכל אשר יבטא. ת"ר, מנין שאם גמר בלבו להוציא פת הטין והוציא פת סתם שהוא חייב, ת"ל לכל אשר יבטא מטר"ל מניין שאסור בפת חטין, אבל לא בכל מיני פת, דהא לא גמר בלבו רק פת חטים, ומרבה מן לכל אשר יבטא, דרבויא הוא דכל שהלשון אינו סותר מחשבות לבו אף שאינו מכון ממש חלה השבועה, כגון הכא שסתם פת כולל גם פת חטים, לאפוקי היכא דסותר, כגון אם כיון פת חטים והוציא פת שעורים.
.
(שם שם ב')
(שם שם ב')
האדם בשבועה. פרט לאנוס נכגון שנשבע לילך למקום פלוני ועכבו נהר או שחלה, לא חלה עליו השבועה, ובגמרא ציירו ענין שבועה באונס באופן אחר. וטעם הדיוק מן האדם בשבועה משום דכל מקום שתפס הכתוב שם אדם ולא שם איש, מורה על גדר כאדם מצד היותו בוחר ומשכיל וחפשי בדעותיו, שזה גדר האדם בכלל, משא"כ שם איש מציין רק מין בעלי חיים, ולכן מדלא כתיב כאן שם איש דריש שיהיה חפשי לקיים שבועתו, פרט לאנוס.
ועיין ביו"ד סי' רל"ב סי"ב הרבה פרטי אונסין, ובב"י שם כתב, דכל זה הוא רק באונס דלא שכיח, אבל באונס דשכיח הו"ל לאסוקי אדעתי' ולהתנות, וכיון שלא התנה קיבל עליו השבועה בכל אופן, וכתב הרמ"א שם בשם הריב"ש שגם מי שאפשר לסלקו ע"י ממון הרבה נקרא אונס ולא מחייבין ליה לבזבז הרבה ממון, והב"ח דחה דין זה מהלכה ע"פ מה דקיי"ל באו"ח סי' תרנ"ו דהא דאין אדם מחויב לבזבז כל ממונו עבור מצוה הוא רק עבור מ"ע, אבל כדי שלא יעבור על ל"ת מחויב לבזבז כל ממונו, והכא אם לא יקיים שבועתו יעבור על לאו דלא יחל דברו, ועיי"ש בט"ז שנדחק לתרץ דברי הרמ"א.
אבל לדעתי דברי הריב"ש צודקים ונכוחים מאוד, כי הנה עיקר הטעם דחייב בבזבוז ממון עבור ל"ת ולא עבור עשה כתבו המפרשים משום דבהעדר קיום מ"ע אינו ניכר ונראה מפורש שעובר על מצות ה', משא"כ כשיעבור על ל"ת נראה וניכר מפורש העבירה, ויש בזה משום חלול השם.
ולפי זה הלא פשוט הדבר, דבעבירה על ל"ת בשב וא"ת הוי כמו בטול מ"ע, וא"כ אחרי דביטול השבועה הוא ל"ת בשב וא"ת, והיינו לא יחל דברו, והוי כמו העדר קיום מ"ע, ולכן אינו מחויב לבזבז עבור זה הרבה ממון כמו על מ"ע, ודו"ק. ועיין מש"כ עוד בענין שבועת אונסין לקמן בפ' קדושים בפ' ולא תשבעו בשמי לשקר. .
(שם שם א')
ועיין ביו"ד סי' רל"ב סי"ב הרבה פרטי אונסין, ובב"י שם כתב, דכל זה הוא רק באונס דלא שכיח, אבל באונס דשכיח הו"ל לאסוקי אדעתי' ולהתנות, וכיון שלא התנה קיבל עליו השבועה בכל אופן, וכתב הרמ"א שם בשם הריב"ש שגם מי שאפשר לסלקו ע"י ממון הרבה נקרא אונס ולא מחייבין ליה לבזבז הרבה ממון, והב"ח דחה דין זה מהלכה ע"פ מה דקיי"ל באו"ח סי' תרנ"ו דהא דאין אדם מחויב לבזבז כל ממונו עבור מצוה הוא רק עבור מ"ע, אבל כדי שלא יעבור על ל"ת מחויב לבזבז כל ממונו, והכא אם לא יקיים שבועתו יעבור על לאו דלא יחל דברו, ועיי"ש בט"ז שנדחק לתרץ דברי הרמ"א.
אבל לדעתי דברי הריב"ש צודקים ונכוחים מאוד, כי הנה עיקר הטעם דחייב בבזבוז ממון עבור ל"ת ולא עבור עשה כתבו המפרשים משום דבהעדר קיום מ"ע אינו ניכר ונראה מפורש שעובר על מצות ה', משא"כ כשיעבור על ל"ת נראה וניכר מפורש העבירה, ויש בזה משום חלול השם.
ולפי זה הלא פשוט הדבר, דבעבירה על ל"ת בשב וא"ת הוי כמו בטול מ"ע, וא"כ אחרי דביטול השבועה הוא ל"ת בשב וא"ת, והיינו לא יחל דברו, והוי כמו העדר קיום מ"ע, ולכן אינו מחויב לבזבז עבור זה הרבה ממון כמו על מ"ע, ודו"ק. ועיין מש"כ עוד בענין שבועת אונסין לקמן בפ' קדושים בפ' ולא תשבעו בשמי לשקר. .
(שם שם א')
ונעלם ממנו. ת"ר, ונעלם – פרט למזיד נאשאם עבר במזיד על שבועתו פטור מקרבן, דאין קרבן בא על המזיד, אלא חייב מלקות כדין העובר על אחת משאר עבירות.
ממנו – שנתעלמה ממנו שבועה, יכול שנתעלם ממנו חפץ ת"ל בשבועה ונעלם, על העלם שבועה הוא חייב ואינו חייב על העלם חפץ נבבגמרא מפרש היכי דמי העלם חפץ כגון שאמר שבועה שלא אוכל פת חטין והושיט ידו לסל לטול פת שעורים ועלתה בידו פת חטין וכסבור שהוא של שעורין ואכלו, הרי דזוכר הוא השבועה ואינו מכיר החפץ.
.
(שבועות כ"ז א')
(שבועות כ"ז א')
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad