בנבלת חיה טמאה. אין לי אלא טמאה, טהורה מנין, ת"ל או בנבלת שרץ טמא, וכי יש בשרץ טמא וטהור, אלא כשם שלא חלקת בשרץ בין טמא לטהור, כך בהמה וחיה לא תחלוק בהם בין טמאה לטהורה לכונת השאלה טהורה מניין, כיון דאיירי בנוגע בנבילה א"כ אין חילוק בין נבילת חיה טמאה לנבילת חיה טהורה, וא"כ קשה ל"ל למכתב כלל טמאה דיש לדייק הא טהורה לא, ועל זה אומר דמה שכתב טמאה לא בא להוציא נבילת בהמה טהורה, אלא שדבר בהוה מפני שהטהורות על הרוב נתרות בשחיטה, משא"כ הטמאות דנבלתם מצויה ומביא ראיה מלשון שרץ טמא, דבו אין שייך טהור וע"ע בדרשה הבאה. . (תוספתא שבועות פ"א)
חיה טמאה. מה ת"ל טמאה, לרבות אפילו נגע בכזית ממנה. טמאה דבהמה למה לי, לרבות קרנה ושערה המחוברים לבשר. טמא דשרץ למה לי, לרבות דמו צירופו ועירובו. (תו"כ)
או בנבלת בהמה. תניא, רבי אומר, אקרא אני חיה למה נאמרה בהמה לאדהא בהמה בכלל חיה, כדכתיב פ' שמיני זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה מפרסת פרסה. אלא נאמר כאן בהמה ונאמר להלן (פ' צו, ז' כ"א) בהמה טמאה, מה להלן טומאת קודש אף כאן טומאת קודש לבר"ל מה להלן לענין אוכל קדשים בטומאת הגוף כתיב נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה ואכל מבשר זבח השלמים, הרי זה טומאת קודש, אף הכא כן, ועיין בדרשה הבאה. . (שבועות ז' א')