תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 6 · פסקה 9

וכתבתם. תנא רבי אושעיא קמיה דרבא, וכתבתם – הכל בכתב ואפילו צוואות ^מור"ל אפי' הצוואות שבפרשה זו וקשרתם וכתבתם צריך לכתוב בפרשיות תפלין ומזוזות, והרבותא בזה, דהו"א דצריך לכתוב בהם רק ענין קבלת מלכות שמים ומצות והוא הפ' ואהבת והיה אם שמע, קמ"ל דצריך לכתוב הפרשה כולה תמימה, ודריש וכתבתם כתיבה תמה שתהיה כל הפרשה תמימה. .
(ברכות ט"ו ב')

וכתבתם. שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן ועייני"ן אלפי"ן ^מזיש שכותבין בחילוף מפני שדומין בקריאתן והם ממוצא אחד מן הגרון, וכמו שמצינו כמה תיבות שבאות פעם בא' ופעם בעין, כמו כפיכם נגאלו (ישעיהו נ״ט:ג׳) ולא געלתים לכלותם (פ' בחקתי), און – עון, אגמי נפש (ישעיהו י״ט:י׳) במקום עגמי נפש, וכדומה, אבל כאן צריכה להיות תמה כמו שהיא בתורה. , ביתי"ן כפי"ן וכפי"ן ביתי"ן, גמי"ן צדי"ן וצדי"ן גמי"ן ^מחחילוף כפי"ן בביתי"ן קרוב הוא מפני שווי תמונתן כמעט, וכן כל האותיות דחשיב בסמוך, אבל חלוף גמי"ן בצדי"ן ולהיפך לא אוכל לצייר שווי תמונתן עד שיהיה באפשר לכתוב זה במקום זה, ובחדושי הר"ן האריך הרבה לצייר בכמה אופנים וכולם אינם מבוארים יפה, עיי"ש. ונראה דהכונה שלא יעשה צד"י בתמונת גימ"ל הפוך וכן גימ"ל בתמונת צד"י הפוך, וכ"ה כונת רש"י ז"ל, ודו"ק. דלתי"ן רישי"ן ורישי"ן דלתי"ן, ההי"ן חתי"ן וחתי"ן ההי"ן, ווי"ן יודי"ן יודי"ן ווי"ן, זייני"ן נוני"ן ונוני"ן זייני"ן, טיתי"ן פיפי"ן ופיפי"ן טיתי"ן, כפופי"ן פשוטי"ן ופשוטי"ן כפופי"ן, ממי"ן סמכי"ן וסמכי"ן ממי"ן, סתומין פתוחין ופחותין סתומין, פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה ^מטועיין בדרישה לטור יו"ד סי' רע"ד שכתב דכתיבה תמה אינה רק מצוה לכתחלה ובדיעבד אינה פוסלת, אבל דבריו מופרכין מסוגיית לשון הגמרא כאן דאמר לחד מ"ד סתום ועשאו פתוח כשר, ופריך על זה מהא דוכתבתם שתהא כתיבה תמה וכדמסיים פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, כמובא לפנינו, הרי דפשיטא לגמרא דדין כתיבה תמה היא גם לעיכובא בדיעבד, דאל"ה לא מקשה מידי, אחרי דאותו מ"ד אמר סתום ועשאו פתוח [שכבר עשאו] כשר [בדיעבד] והברייתא איירי בלכתחלה כמבואר הלשון סתומה לא יעשנה פתוחה, וחידוש על האחרונים שלא השיבוהו על דין מחודש זה מכאן, וצע"ג. .
(שבת ק"ג ב')

וכתבתם. תניא, מזוזה מצוה להניחה בתחלת שליש העליון, דאמר קרא וקשרתם וכתבתם, מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה ^נתפילין מצוה לקשור בגובה היד על הקיבורת משום דבעינן שתהא הנחתם מכונת נגד הלב כמבואר ס"פ עקב ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה כנגד הלב. .
(מנחות ל"ג א')

וכתבתם. ת"ר, יכול יכתבנה על גבי אבנים תלמוד לומר וכתבתם שתהא כתיבה תמה ^נאר"ל יכול שהפירוש וכתבתם על מזוזות שיכתוב הדברים על המזוזות דהיינו על קיר הבית ולא על הנייר ולדבקה בקיר, קמ"ל דבעינן כתיבה תמה ואין כתיבה תמה על העצים ואבנים אלא על הספר, וע"ע בדרשה הבאה. .
(מנחות ל"ד א')

וכתבתם. ת"ר, יכול יכתבנה על האבנים, נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן (פ' תצא) וכתב לה ספר, מה להלן על ספר אף כאן על הספר ^נבעיין בדרשה הקודמת, ומפרש בגמרא דגם לדרשה הקודמת דכתיבה תמה אצטריך בכ"ז הגז"ש כתיבה כתיבה, דאי לאו הגז"ש הו"א שיחקק בסכין על האבנים דהוי כתיבה תמה קמ"ל גז"ש דצריך על הספר דוקא. .
(שם שם)

וכתבתם. אמר רב ששת, כל שאין לו מזוזה בפתחו עובר בשני עשין, וכתבתם וכתבתם ^נגכאן ובפ' עקב. .
(שם מ"ד א')

על מזזות. תניא, בית שאין לו אלא פצים אחד פטור ממזוזה, מאי טעמא, מזזות כתיב ^נדפצים הוא מזוזה [ועה"פ בירמיה ל"ו ויהי כקרא יהודה שלש דלתות מתרגמינן תלת פצימין], והיינו שהפתח אצל הזוית וציר הפתח הוא הזוית ואין אצלו כלום אלא סף שסוגר בו, ולענין הלכה עיין בדרשה הבאה. .
(שם ל"ד א')

על מזזות. שומע אני מעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה (פ' עקב) שאין ת"ל, הוי רבוי אחר רבוי ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, מעטו הכתוב למזוזה אחת ^נהדג"כ חייב, וזו דעת ר"מ, וסותרת לדרשה הקודמת, ומחלוקת הפוסקים כמאן קיי"ל, ונראה דצריך לקבעה בלא ברכה. וצ"ל לדעת חכמים בדרשה הקודמת דאין זה נקרא רבוי אחר רבוי, מפני שכל הפרשה נשנית מפני החידוש שנתחדש בה ולא משום רבוי אחר רבוי וכפי שנבאר להלן. .
(שם שם)

על מזזות ביתך. תניא, ביתך – ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות שפטורין מן המזוזה ^נוומסיים בברייתא ויש מחייבים, והנה טעם הפוטרים פשוט כמבואר משום דהלשון ביתך משמע ביתך המיוחד לך לדירה וכמפורש בדרשה הבאה, ואלה שחשיב הם טפלים לבית דירה, אבל סברת המחייבים לא נתבארה, ואפשר לומר בטעמם דכיון דכל אלה הבנינים הם צרכי האדם בכלל וממילא הם צרכי הבית דירה וא"כ כולם בכלל בית דירה. –
והנה לדינא מחלוקת הפוסקים כמאן קיי"ל, והרמב"ם פוסק מפורש לפטור משום ביתך המיוחד לך, וחלקו עליו הרבה, אבל לדעתי נראה ראיה מכרחת לדעתו מדרשה שבסמוך ובשעריך לרבות שערי רפת ומתבן ואוצרות יין ושמן, והיינו משום דכתיב ובשעריך בלשון רבים, לרבות שערים הרבה, ולפי"ז אי ס"ד דגם בבתים חייבין כל אלה הבנינים הו"ל להתורה לכתוב ג"כ בלשון רבים, על מזוזות בתיך, אלא ודאי דלכן כתיב ביתך לדרוש ביתך המיוחד לך לדירה, וי"ל דזה גופא טעם הדרשה ביתך המיוחד לך לדירה מדכתיב ביתך בלשון יחיד, ודו"ק.
וכן נראה ראיה לדעת הרמב"ם ממ"ש בסוטה מ"ג א' גבי הא דפ' שופטים מי האיש אשר בנה בית חדש ישוב לביתו, דרשו שם אין לי אלא בנה בית, מניין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת"ל אשר בנה מכל מקום [עיי"ש לפנינו] יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית הראוי לדירה אף כל הראוי לדירה, ע"כ, והנה אי ס"ד דגם בית התבן ובית הבקר וכו' הם בכלל שם בית א"כ ל"ל לרבות כל אלה מלשון אשר בנה והלא הול"ל פשוט ת"ל בית מ"מ, אלא ודאי שכל אלה אינם בכלל בית דירה ולכן צריך לרבוי אחר וכדעת הרמב"ם, אכן לדינא צריך תלמוד אחרי כי בשו"ע לא פסקו כהרמב"ם.
ודע כי לדעת הרמב"ם גופיה צ"ל בבאור הלשון ביתך המיוחד לך – שמיוחד לדירת קבע דוקא, אבל לדירת ארעי ראוים גם אלה, שכן כתב הוא מפורש בפ"ז ה"ה ממלכים, יעוי"ש, אלא שלחיוב מזוזה בעינן דירת קבע, ואין להאריך עוד. .
(יומא י"א א')

על מזזות ביתך. יכול אף בית שער אכסדרה ומרפסת, ת"ל בית, מה בית מיוחד לדירה אף כל המיוחדין לדירה, פרט לאלו שאין מיוחדין לדירה ^נזאכסדרה הוא מקום שיש לו ג' כתלים ותקרה, ומרפסת הוא דרך לעלות בה לעליות, ושניהם עשויים רק להלך דרך בם, ועיין מש"כ בדרשה הקודמת. .
(יומא י"א ב')

על מזזות ביתך. יכול ביתך ולא ביתה ולא בתיהם ולהוציא בית האשה ובית השותפין, ת"ל (פ' עקב) למען ירבו ימיכם, וכי הני בעו חיי והני לא בעו חיי ^נחבתמיה, ומ"ש יכול ולא ביתה הוא משום דהתורה בסתם לזכרים נאמרה [או משום דלשון ביתך בקמ"ץ הכ' הוא לשון זכר], וקצת צ"ע בטעם זה דאינו מספיק על פטור בית השותפין, וכמו דקיי"ל דבית שכור [לשלשים יום] ושאול פטור ממזוזה אע"פ דגם שם שייך הסברא אטו הני לא בעו חיי, אך משום דאכתי בני חיובים הם בבתים שלהם ושם הם בכלל ברכה ואינם פטורים רק משום שאלה ושכירות, אבל לא שגופם פטור לעולם כמו האשה, וא"כ גם הכא בשותפים אכתי בני חיובי הם בבתים מיוחדים להם ושם הם בכלל ברכה ואינם פטורים רק משום שותפות, ויש ליישב, ולענין פטור מזוזה בבית הכנסת עיין מש"כ בסמוך אות ס'. .
(שם שם)

על מזזות ביתך. יכול אף בית הבסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה, ת"ל בית, מה בית העשוי לכבוד, יצאו אלו שאינן עשויין לכבוד ^נטועיין פרטי דינים בזה ביו"ד סימן רפ"ו. .
(שם שם)

על מזזות ביתך. יכול אף הר הבית והלשכות והעזרות, ת"ל בית, מה בית שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש ^סורמב"ם פ"ו ה"ו ממזוזה כלל בענין זה גם ביהכ"נ שאין בו דירה מפני שהוא קודש, והנה בגמ' לא אמרו טעם זה מפורש בביהכ"נ, ואדרבה לכאורה יש בזה טעם אחר, כי מקודם לזה איתא בסוגיא, ת"ר, ביהכ"נ ובית האשה ובית השותפין חייבין במזוזה, ופריך פשיטא, ומשני מהו דתימא ביתך ולא בתיהם קמ"ל, ופריך ואימא ה"נ, ומשני אמר קרא למען ירבו ימיכם, וכי הני בעו חיי והני לא בעו חיי, ע"כ. והנה לפי המסקנא דביהכ"נ פטור ממזוזה לא שייך למיפרך מן וכי הני לא בעו חיי, יען שכל אדם יש לו בית דירה ומתקיימא ביה הברכה בבית דירה שלו, ולפי"ז מתבאר דפטור ביהכ"נ הוא מן ביתך ולא בתיהם, וא"כ קשה על הרמב"ם למה לא כתב טעם זה.
וי"ל עפ"י המבואר בהמשך הסוגיא דאחר שאמר וכי הני בעו חיי וכו' פריך ואלא ביתך ל"ל ומשני לכדרבא דאמר דרך ביאתך, ולפי"ז אי ס"ד דס"ל לגמ' דלענין ביהכ"נ אייתר הדרשה ביתך ולא בתיהם, א"כ מה פריך כלל ואלא ביתך ל"ל ומשני לכדרבא, והלא בפשיטות אתיא לענין ביהכ"נ ביתך ולא בתיהם, ולכן למד הרמב"ם מכאן דהגמ' נאיד כלל מדיוק זה ביתך ולא בתיהם וגם לענין ביהכ"נ, וטעם הדבר י"ל משום דכיון דכל הפרשה בלשון יחיד נאמרה, שוב אין לדייק מלשון זה מאומה, וא"כ אין מקור לדין הברייתא דביהכ"נ פטור ממזוזה, ולכן כתב מפני שהוא קודש, בצירוף הדרשה שלפנינו. גם אולי יש לומר דביהכ"נ שבגמ' כאן לאו בית תפלה הוא ומקום קדוש, אלא מקום שמתכנסין בו בני אדם להתיעץ על עסקיהם והוי דומיא דבית השותפין, ועיין ברש"י ב"מ כ"ד א' ד"ה כנסיות, וצ"ע. .
(שם שם)

על מזזות ביתך, תניא, בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה, מאי טעמא, בית כתיב בה ^סאובשיעור כזה אינו קרוי בית, וכן קי"ל לענין נגעי בתים וחליטת בתי ערי חומה ולענין חזרה ממערכי המלחמה ולענין מעקה. והנה כתב הרמב"ם בפ"ו ה"ב ממזוזה שאם יש בו כדי לרבע ד' אמות על ד' אמות בשוה אע"פ שארכו יתר על רחבו חייב במזוזה, ועיין ביו"ד סי' רפ"ו סי"ג שיש חולקים עליו, ותמיהני שלא העירו שביתר הדינים השייכים לבית פחות מד"א שהבאנו לא הזכיר הרמב"ם חילוק זה, ואפשר לומר בדעתו דרק במזוזה הדין כן משום דמזוזה תלוי בבית דירה, ולכן גם באופן כזה שייך דירה, משא"כ בשאר ענינים שהבאנו שתלוי בקריאת שם בית, והיינו בשם חשיבות, וכל שאינו ד"א על ד"א אינו קרוי בית ואינו חשוב, ועדיין צ"ע במקור הדברים. .
(סוכה ג' ב')

על מזזות ביתך. תניא, ביתך – ביאתך מן הימין, מאי תלמודא, אמר רבה, דרך ביאתך מן הימין, דכי עקר אינש כרעיה, דימינא עקר ברישא ^סבוכתבו הפוסקים דאפי' אם הוא אטר קובעה בימין של כל אדם, וצ"ל דלא דמי לתפלין שהאטר מניח בשמאל דידיה, יען כי תפלין הוי מצוה שבגוף ולכן אזלינן בתר דידיה. משא"כ מזוזה היא חובת הבית וכל אדם יוצא ונכנס בה, לכן אזלינן בתר ימין בעלמא. .
(מנחות ל"ד א')

על מזזות ביתך. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, לא תחמוד בית רעך – וכתבתם על מזזות ביתך – ביתך ולא בית חברך ^סגעיין מש"כ דרשה כיוצא בזו לעיל בפסוק ד' בדרשה שמע ישראל, וצרף לכאן. .
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)

על מזזות ביתך. תניא, נשים ועבדים וקטנים חייבים במזוזה, דכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ^סדנראה דסמיך אסוף הפרשה בענין זה בפ' עקב למען ירבו ימיכם ועפ"י הדרשה בקדושין ל"ה א' אטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי וכמובא לעיל. [ירושלמי ברכות פ"ג ה"ג]

על מזזות ביתך. בית שכורה פטורה מן המזוזה דכתיב על מזוזות ביתך ביתך ולא השכורה ^סהוהא דקי"ל בעלמא מזוזה חובת הדר היא – הוא מדרבנן. [תוס' ע"ז כ"א א'].

ובשעריך. תניא, בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן חייבין במזוזה ^סועיין משכ"ל אות נ"ו, ומ"ש ורפת ולולין אינו מכוין לכמו אלה שבנויים אצלנו שהם בודאי פטורים משום דנפיש זוהמייהו, וכל שאינו דרך כבוד פטור כמבואר לעיל, אלא איירי בבנינים כאלה שהיו נהוגים אצלם בערך בתי דירות מנוקים ומכובדים. .
(יומא י"א א')