תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 6 · פסקה 8

וקשרתם. תניא, כשהוא מניח תפילין מניח של יד תחלה, דכתיב וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפת בין עיניך ^מבוע"ע לקמן בדרשא והיו לטטפת בין עיניך דבחליצת תפילין הוא להיפך. .
(מנחות ל"ו א')

וקשרתם. תנא רב חיננא בריה דרבא מפשרוניא, ס"ת תפילין ומזוזות שכתבם צדוקי כותי נכרי עבד אשת קטן ומומר פסולין, שנאמר וקשרתם וכתבתם, כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ^מגנראה דלאו דוקא כל שאינו בהנחת תפילין אלא גם מי שמניח רק אינו מאמין בהמצוה ג"כ הדין כן, שהרי. חשיב כאן מומר שכולל אפילו רק מומר לדבר אחד וכמש"כ המג"א בסי' ל"ט ס"ק ז', והיינו אפילו מקיים כל התורה רק מומר לעבירה אחת, וכיון שהוא מומר לדבר אחד ע"כ אינו מודה בכל התורה אף שמקיימה, ומה שנוגע עוד לדרשה זו בארנו בס"פ בא ובס"פ שלח בתחלת פרשת ציצית. .
(שם מ"ב ב')

וקשרתם וגו'. כל פסוק זה הובא ונתבאר לפנינו סוף פ' בא בפרשת תפילין.

על ידך. ת"ר, ידך זו שמאל, או אינו אלא ימין, ת"ל (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, רבי נתן אומר, אין צריך, הרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל ^מדעי' באו"ח סי' כ"ז ס"ו מחלוקת הראשונים לענין אטר יד העושה כל מעשיו בימין ורק כותב הוא בשמאל, על איזו יד יניח תפילין, וביארו הראשונים דלמאן דיליף מידך זו שמאל [וע"ל ס"פ בא] צריך להניח על שמאל ככל אדם, ולא אשגחינן בזה שכותב בשמאל, ולמאן דיליף מן וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, ולפי"ז מכיון שכותב בשמאל צריך לקשור ג"כ בשמאל וממילא מניח על ימין, ומעתה תלי הדבר כמאן קי"ל, ובזה הוא יסוד מחלוקת הפוסקים.
ואני לדעתי נראה דא"צ לעשות מחלוקת בין האמוראים, אלא דגם למאן דיליף מן וקשרתם וכתבתם ג"כ צריך האטר הכותב בשמאל להניח על שמאל ככל אדם, יען כי כונת ההיקש מה כתיבה בימין אף קשירה בימין הוא שהולכין אחר רוב בני האדם בכלל שכותבין בימין, ומה שנתרגל לכתוב בשמאל שלא כדרך העולם בטלה דעתו אצל כל אדם, אבל אין הכונה שהולכין אחר כתיבת כל אדם בהרגל טבע שלו.
וראיה מכרחת לפי' זה נ"ל מהלשון שאומר ר' נתן אין צריך, שכונתו שא"צ לילף מן ידך כמו דיליף ת"ק, אלא דאפשר ליליף מן וקשרתם וכתבתם עפ"י היקש, ואי ס"ד דיש נ"מ בינו ובין ת"ק לענין הכותב בשמאל כמבואר, לא שייך לומר הלשון אין צריך, דמשמע שאינו חולק עליו בדרשתו אלא רק שא"צ לה בהכרח, דיש דרשה אחרת כמותה, ובאמת הלא ת"ק צריך ומוכרח אך ורק לדרשתו הוא ולא לההיקש וקשרתם וכתבתם, כדי שיתברר הדין לענין מי שכותב בשמאל, והו"ל לר' נתן לומר בלשון אחר המורה על מחלקותו על ת"ק, כמו לא מן השם הוא זה וכדומה, ועכ"פ לא הול"ל המלות אין צריך, אלא לומר סתם משום דכתיב וקשרתם וכתבתם וכו', והוי ידעינן דלא ניחא ליה בדרשת ת"ק, אלא ודאי דלענין דינא אין נ"מ בשתי הדרשות, וגם ר' נתן מודה לת"ק דגם מי שנתרגל בסכלות ועקשות לכתוב בשמאל שלא כדרך העולם אין משגיחין בו, מפני שיצא מחוץ לטבע העולם, וגם הוא מניח על שמאל, אם לא כשעושה כל מעשיו בשמאל דאז הוי שמאל דידיה כימין כל אדם, דכך הוטבעה אצלו בטבע, כך נ"ל. –
ודע דבכלל יש להעיר על עיקר צריכות הגמ' לילף דמניחין תפלין על יד שמאל [בכל אדם], תיפק ליה דממילא ידעינן כן משום דדרך כל אדם לעשות מלאכתו בימין, א"כ ע"כ צריך לקשור בימין, וא"כ ממילא צריך להניח על של שמאל, ומהיכי תיתא לשנות הטבע בהנחת תפלין מאשר בכל פעולה ומעשה.
ונראה עפ"י מה דקי"ל בעלמא דכל דבר שמברכין עליו צריך להיות בימין [עיין ברכות מ"ג ב'], וא"כ הו"א דצריך שתהיה ההויה בימין ולקשור בשמאל כיון דמברכין על ההנחה, קמ"ל.
וגם י"ל בצריכות עיקר דרשה עפ"י מ"ש בסוף ברכות ס"ב א' שהתורה נתנית בימין של הקב"ה כדכתיב מימינו אש דת למו, וידוע דת"ת ותפלין שקולין הם, שכן איתא במכילתא פ' בא העוסק בתורה פטור מן התפלין, והמניח תפלין כאלו קורא בתורה, [ועי' תוס' ר"ה י"ז א'], וא"כ הו"א כמו שהתורה ניתנה בימין, כך יניחו תפלין על יד ימין, קמ"ל. –
ועיין בב"י לאו"ח סי' ל"ב בשם סה"ת דכתיבת פרשיות של תפלין צריך להיות בימין, ואם כתב בשמאל פסול, דכתיב וקשרתם וכתבתם, מה קשירה בימין אף כתיבה בימין, עכ"ל. וצ"ע שהרי בגמ' כאן דרשינן להיפך מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וגם מניין לנו לעשות היקש מעצמנו, ונראה דט"ס הוא בב"י וצ"ל מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, והכונה דמדאמרי' מה כתיבה בימין ש"מ דבהכרח צריכה להיות הכתיבה בימין, ודו"ק. .
(מנחות ל"ז א')

לטטפת בין עיניך. תניא, כשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה ואח"כ של יד, דכתיב והיו לטטפת בין עיניך – כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ^מהסמך על הדרשה דלעיל וקשרתם כשהוא מניח מניח של יד תחלה, דכתיב וקשרתם והדר והיו לטטפת, ועל זה אמר כאן דבחליצה הוי להיפך מטעם שמפרש. ונראה דמטעם דרשה זו היה אפשר ללמוד גם להנחה שתהיה ביד תחלה כדי שבשעה שיהיה בראש יהיו שתים, ואולי באמת כן היא כונת אותה דרשה אף שאין הלשון משמע כן. .
(מנחות ל"ו א')