את הצבי ואת האיל. וכי מה למדנו מצבי ואיל פהר"ל למה ליה להמשיל אכילת אלה כצבי וכאיל, והלא היה די לכתוב רק הטמא והטהור יחדו יאכלנו ותו לא.
, אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מקיש צבי ואיל לפסולי המוקדשין, מה פסולי המוקדשין בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה פור"ל שגם חיות טעונות שחיטה כבהמות. ונראה החידוש בזה דהו"א כמו דקי"ל דחלב חיה מותר מטעם שאין קריבות למזבח, כמבואר לפנינו בפ' צו, כך מותרת חיה בלא שחיטה, קמ"ל.
והנה מ"ש מקיש לפסולי המוקדשין, מה פסולי המוקדשין, הוא תמוה מאד, דהא פסוקים אלה לא איירי כלל בענין פסוה"מ רק בשחיטת חולין כפי שנתבאר בהמשך דרשות פסוק הקודם, וענין פסולי המוקדשין איירי בפסוקי ט"ו וט"ז הקודמים, כמבואר שם. ולכן נראה עיקר גירסת הספרי כאן, איתקש צבי ואיל לבהמה, מה בהמה בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה, וכן רש"י הביא הגירסא מספרי. .
(שם שם)
והנה מ"ש מקיש לפסולי המוקדשין, מה פסולי המוקדשין, הוא תמוה מאד, דהא פסוקים אלה לא איירי כלל בענין פסוה"מ רק בשחיטת חולין כפי שנתבאר בהמשך דרשות פסוק הקודם, וענין פסולי המוקדשין איירי בפסוקי ט"ו וט"ז הקודמים, כמבואר שם. ולכן נראה עיקר גירסת הספרי כאן, איתקש צבי ואיל לבהמה, מה בהמה בשחיטה אף צבי ואיל בשחיטה, וכן רש"י הביא הגירסא מספרי. .
(שם שם)