1כי ירחק וגו'. ברחוק מקום אתה זובח ואוכל ואי אתה זובח ואוכל בקירוב מקום, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה ואם נשחטו אסורין עדר"ל ברחוק מקום, מחוץ למקדש אתה זובח חולין שלך ואי אתה זובח בעזרה שהוא מקום הקרוב לו, ומבואר שאסור לשחוט חולין בעזרה, ומדכתיב וזבחת ואכלת דריש מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח במקום קרוב, והיינו שאפי' בדיעבד אסורין, ודין חולין בעזרה נתבאר לפנינו בכ"מ בחבורנו, בפ' משפטים ופ' ויקרא ופ' אחרי.
.
(קדושין נ"ז ב')
2כי ירחק וגו'. תניא, רבי עקיבא אומר, לא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה, שמתחלה הותר להם ומשנכנסו לארץ נאסר להם עהר"ל מדכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת, מכלל דעד השתא לא נצטוו על הזביחה, ועי' ברמב"ם פ"ד הי"ז משחיטה ובכ"מ.
.
(חולין י"ז א')
3כי ירחק וגו'. היתה האם שלמים וולדה חולין ושחטה בפנים פטור משום חולין בעזרה, מאי טעמא, דהא לא קרינן ביה כי ירחק ממך המקום וזבחת עונסמך על המבואר בדרשה הקודמת דמכאן ילפינן איסור שחיטת חולין בעזרה, ואמר כאן דבכהאי גונא לא קרינן כי ירחק ממך המקום וזבחת, דהא אינו יכול לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים היא, ולכן לא מחייב על הולד משום חולין בעזרה, ומשכחת לה שתהיה האם שלמים והולד חולין כגון שהקדיש בהמה מעוברת חוץ מולדה.
.
(תמורה י"ב א')
4וזבחת. מכאן לעד אחד שנאמן באיסורין עזר"ל הרי שהאמינה תורה ליחיד על התרת איסור שהבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת, ולא הצריכה תורה שנים לשחיטה, וילפינן מכאן לדעלמא, ולא בעינן שנים רק לעונש ממון כדכתיב בפ' שופטים ע"פ שנים עדים יקום דבר, או למיתת ב"ד ולעריות דילפינן דבר דבר מממון, ע' גיטין צ' א' ולפנינו בפ' תצא בפ' כי ימצא בה ערות דבר.
.
(חולין י' ב' ברש"י)
5וזבחת. מניין לשחיטה שהיא מן הצואר, אמר רב יימר, דאמר קרא וזבחת, ממקום שזב חתהו עחר"ל ממקום שהדם זב חתהו, כלומר חתכהו, דחתה לשון שבירה הוא, כמו אל תירא ואל תחת, ומסיק בגמרא דשחיטה מן הצואר הוי הלכה למשה מסיני, ודרשה זו אסמכתא היא, ועיקר קרא אתא לאורויי דלא לשווייה גיסטרא, ר"ל שלא יחתוך המפרקת לשנים, דהכי משמע חתכהו עד שיזוב דם ותו לא, ולרש"י הוי הפי' שא"צ לחתוך המפרקת לשנים אבל אין איסור בזה, ולראבי"ה הוי הפירוש שאסור לעשות כן, ונוהגין להחמיר בזה.
ועיין בפרישה ליו"ד סי' ג' שהקשה לשיטת הראבי"ה שאסור לעשות גיסטרא ממ"ד בחולין ל"א ב' דשחיטת חולין לא בעי כונה לשחיטה מדגלי קרא בשחיטת קדשים דבעי כונה [עיין בדרשה בסמוך] מכלל דחולין לא בעי כונה, וא"כ נימא נמי הכא כן, מדגלי קרא בקדשים דלא לשווייה גיסטרא ש"מ דבחולין שרי לעשות גיסטרא, ועיין בט"ז סי' הנזכר מש"כ בזה.
והנה הפרישה קבע קושייתו לפי הדרשה שבגמרא דשחיטה מן הצואר יליף מפ' דר"פ ויקרא ושחט ממקום ששח חטהו, יעו"ש לפנינו, ומסיק בגמרא דאותו קרא אתא דלא לשווייה גיסטרא, והנה אותו הפסוק כתוב בקדשים, ולכן הקשה מה שהקשה.
אבל אני תמה מאוד שהרי בסוגיא זו לאחר הדרשה מן ושחט באה דרשה כזו מן וזבחת כמבואר לפנינו, ומוקי ג"כ דהפסוק אתא לאורויי דלא לשוויי' גיסטרא, ופסוק זה הלא בשחיטת חולין איירי כמבואר בפרשה ובהמשך כל הדרשות כולן, וא"כ הרי גילה קרא ענין גיסטרא גם בחולין, וצע"ג. ועיין לפנינו ר"פ ויקרא בפ' ושחט הנזכר דאפילו להדרשה מן ושחט ג"כ לא קשה מידי קושיית הפרישה עיי"ש בטעם וסברא נאמנה, וכאן אין להאריך עוד.
.
(שם כ"ז א')
6וזבחת. נפלה סכין ושחטה. אע"פ ששחטה כדרכה, פסולה, שנאמר וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל עטדבעינן שתבא השחיטה מכח גברא, אע"פ דלא בעינן כונה לשחיטה, כמבואר בדרשה הסמוכה, ולכן אם הפיל אדם את הסכין לנעצה בכותל ושחטה אע"פ שלא כיון לזה, אך מכיון שבאה הנפילה מכח גברא כשרה השחיטה.
.
(שם ל"א א')
7וזבחת. תניא, וזבחת יכול בעינן כונה לשחיטה, ת"ל בקדשים (ר"פ קדושים) לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבוחו, ומדגלי רחמנא בקדשים מכלל דחולין לא בעי כונה פוכגון אם היה מתעסק בסכין להגביהו או לזרקו ומתוך הזריקה נשחטה הבהמה דבקדשים פסולה השחיטה ובחולין כשרה, ובלבד שתבא מכח גברא כבדרשה הקודמת.
.
(שם ל"א ב')
8וזבחת. תניא, רבי נתן אומר, לא בעינן כונה לזביחה אפילו לחתיכה בעלמא, מאי טעמא, וחתכת לא כתיב אלא וזבחת, ומדלא בעינן כונה לזביחה, לחתיכה נמי לא בעי פאר"ל אפי' לחתוך בשר בעלמא א"צ כונה, והא דלא בעינן כונה לזביחה מבואר בדרשה הקודמת.
.
(שם שם)
9מבקרך ומצאנך. ת"ר, יכול יקח אדם בשר מן השוק ויאכל, ת"ל וזבחת מבקרך ומצאנך פבעי' מש"כ בתחלת הפסוק דדרך ארץ שלא יאכל אדם בשר רק מתוך עושר ורחבת ידים, וכאן מוסיף דרק אז יחשב להרחבה אם יש לו בקר וצאן בעדרו שלו ולא כשצריך לקנות מן השוק, והוא כעין מ"ש בירושלמי שבת פ"ח ה"א ופחדת לילה ויומם זה הלוקח מן השוק, ועי' בבלי מנחות ק"ג ב'. ואמנם זה היה רק אצלם שכל אדם היה אזרח ובעל אחוזה עם צאן ובקר, משא"כ אנו בגלותינו אפי' לוין ואוכלים, וע"ע באות הסמוך.
, יכול יזבח ויאכל כל בקרו וצאנו, ת"ל מבקרך ומצאנך ולא כל בקרך וצאנך פגלכאורה דבר פשוט הוא ומיותר להורות על ככה, כי מי יסכל לאכול כל בקר מעדרו, ויתכן לומר דמרמז גם באופן שאין לו רק בקר וצאן אחד בעדרו לא יאכלנו כדי שלא ישאר עדרו ריקם. ומבואר עוד בגמ' מי שיש לו מנה יקח ליטרא ירק, עשרה מנה יקח ליטרא דגים, חמשים מנה – ליטרא בשר, מאה מנה יאכל בשר בכל יום, והקודמים יאכלו בשר לשבעה מע"ש לע"ש, וי"ל בטעם שחלוק שבת מחול וגם שיאכלו לשבעה, עפ"י מ"ש בביצה ט"ז א' מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה חוץ מהוצאת שבת ויו"ט, ולכן בשבת יאכלו לשבעה ולא יקמצו, ולפי"ז צ"ל דגם ביו"ט הדין כן.
.
(שם פ"ד א')
10כאשר צויתך. תניא, רבי אומר, וזבחת כאשר צויתך, מלמד שנצטוה משה על שחיטת הושט והקנה ועל רוב סימן אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה פדכלומר על אלה הלכות שחיטה הנהוגים אצלנו עפ"י הקבלה וכמו דמפרש. ומדייק הלשון כאשר צויתיך, דאחרי שבתורה לא מצינו שנצטוה על פרטי הלכות שחיטה, ש"מ שצוהו בעל פה. וכאן רמזה לנו תורה מפורש על כלליות ענין תורה שבע"פ שנמסרו למשה פרטי המצות כמקובל אצלנו.
.
(חולין כ"ח א')