ולתת אויביך. אם עשית כל האמור בענין סוף שהוא מצילך ויתן את אויבך בידיך סטנראה הכונה שרוצה להעיר שלא יחשב האדם דכל המבואר בזה הוא רק להעדפה ותוספת קדושה בעלמא, אבל גם אם לא יזהרו בזה אין קפידא, על זה אמר כי לא כן הוא, אלא אם תעשה כל האמור בענין אז יצילך ה' ויתן אויבך בידך.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 23 · פסקה 15
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והיה מחנך קדוש, אמר רבא, אסור לקרות ק"ש כנגד צואה עוברת, דאמר רחמנא והיה מחנך קדוש וליכא עוצריך הרחקה מלפניו במלא עיניו ומלאחריו ד' אמות, ועיין באו"ח סי' ע"ו ס"ג. ועפ"י דרשה זו יתבאר טעם החילוק דקיי"ל דבצואה אפילו עוצם עיניו או סומא או בלילה לא מהני כל זמן שאינו מרחיק עצמו כמלא עיניו מלפניו או ד' אמות מלאחריו, ובאיסור לא יראה בך ערות דבר שאסור לקרות ק"ש כשעוצם עיניו או סומא או בלילה מותר כמבואר באו"ח סי' ע"ה ס"ו ובסי' ע"ט ס"א, יען דאיסור צואה הוא משום דבעינן והיה מחנך קדוש, א"כ בהא דעוצם עיניו וכו' עדיין לא נטהר המקום ולא קרינן בי' והיה מחנך קדוש, משא"כ בערוה דהקפיד הכתוב שלא יראה, ולכן מכיון שאינו רואה מותר, ועיין מש"כ בסמוך אות ע"ה.
.
(ברכות כ"ה א')
(ברכות כ"ה א')
והיה מחנך קדוש. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ובית הכסא דכתיב והיה מחנך קדוש עאולא כתיב בי' דבור אלא בסתם והיה מחנך קדוש שתהא מקום חנייתך בקדושה לא שנא דבור ולא שנא הרהור. ובגמרא פריך על זה מהא דכתיב ולא יראה בך ערות דבר ובעלמא דרשינן דבר מלשון דבור, כמו שהבאנו הרבה דוגמאות לעיל בפ' ראה בפסוק וזה דבר השמטה, אלמא דלא אסורה טומאה רק בשעת הדבור ולא בהרהור [וקשה למ' ד הרהור לאו כדבור דמי], ומשני ההוא מבעי לי' להא דאמר רב יהודה עובד כוכבים ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו ויובא בסמוך לפנינו. ואינו מבואר עכ"פ מה תירץ להא דהמלה דבר משמע דבור, כי זה אין צריך לדרשת רב יהודה מעובד כוכבים ערום.
ונראה דכונת הדרשה עובד כוכבים ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו משום דכתיב ולא יראה בך ערות דבר עפ"י מה דמפרש הגמרא מאי איריא עובד כוכבים אפילו ישראל ערום נמי, ומשני לא מבעי קאמר, לא מבעי ישראל דודאי אסור אלא אפילו עובדי כוכבי' דהו"א כיון דכתיב אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ״ג:כ׳) מותר, קמ"ל, ואינו מבואר עכ"פ איפה מרומז בלשון דבר עובד כוכבים ערום, וצ"ל דדריש המלה דבר מלשון דבור וכלומר ערות מדבר, והיינו ערות חי מדבר, כל שהוא חי מדבר, בין ישראל בין עובדי כוכבים ולפי"ז מבואר יפה דלדרשה זו באמת דייקינן ודרשינן המלה דבר שבפרשה, וא"כ דרשינן והיה מחנך קדוש, סתם קדושה, ומשמע אפילו בהרהור. ודו"ק, ומה שנוגע עוד לדרשה דעובדי כוכבים ערום נבאר בסמוך אות ע"ד. .
(שבת ק"נ א')
ונראה דכונת הדרשה עובד כוכבים ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו משום דכתיב ולא יראה בך ערות דבר עפ"י מה דמפרש הגמרא מאי איריא עובד כוכבים אפילו ישראל ערום נמי, ומשני לא מבעי קאמר, לא מבעי ישראל דודאי אסור אלא אפילו עובדי כוכבי' דהו"א כיון דכתיב אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ״ג:כ׳) מותר, קמ"ל, ואינו מבואר עכ"פ איפה מרומז בלשון דבר עובד כוכבים ערום, וצ"ל דדריש המלה דבר מלשון דבור וכלומר ערות מדבר, והיינו ערות חי מדבר, כל שהוא חי מדבר, בין ישראל בין עובדי כוכבים ולפי"ז מבואר יפה דלדרשה זו באמת דייקינן ודרשינן המלה דבר שבפרשה, וא"כ דרשינן והיה מחנך קדוש, סתם קדושה, ומשמע אפילו בהרהור. ודו"ק, ומה שנוגע עוד לדרשה דעובדי כוכבים ערום נבאר בסמוך אות ע"ד. .
(שבת ק"נ א')
והיה מחנך קדוש. קדשהו, מכאן אמרו, לא יקרא אדם ק"ש בצד משרה של כובסים ולא יכנס למרחץ ולבורסקי וספרים ותפילין בידו ולא להר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל רגליו עבע' במשנה ברכות נ"ד א' ובגמרא שם ס"ב ב' חקרו מניין לאיסור רקיקה בהר הבית ולמדו מק"ו ומסברא מפני שהוא מאוס, יעו"ש, וצ"ע שלא הביאו דרשא זו דמבואר האיסור בכל דבר מאוס משום והיה מחנך קדוש, וי"ל.
[ספרי].
ולא יראה. אמר רבא, ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה, מאי טעמא, ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא עגוכתב בס' רה"ז דמכאן מתבאר דמה שנוהגין לכסות את השם שדי שבמזוזה בזכוכית לא מהני להיתר תשה"מ, וכן נראה מזה דדרך חלון זכוכית יש טענת היזק ראיה, ועיין בכנה"ג סי' קנ"ד שתי תשובות בענין זה.
.
(ברכות כ"ה ב')
(ברכות כ"ה ב')
ולא יראה בך. מכאן דעובד כוכבים ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו עדע' מש"כ לעיל אות ע"א בבאור דרשה זו דדריש ערות דבר מלשון דבור, והכונה ערות חי מדבר, ומפרש בגמרא לא מבעי ישראל דאסור אלא אפילו עובד כוכבים כיון דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ״ג:כ׳) אימא שפיר דמי קמ"ל, ומפרש עוד ואימא ה"נ, ומשני א"ק וערות אביהם לא ראו (פ' נח) אלמא ערוה היא בעובדי כוכבים. והנה שמעתי לפרש הענין בכלל עובד כוכבים ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו, דקאי על העמים הפראים בארצות הרחוקות בעמקי אפריקא השוכנים בנקיקי הסלעים והולכים ערומים כחיתו שדי, ומכוון הרעיון שאמר דהו"א דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם, כלומר כיון דארחם ודרכם ללכת ערומים הו"א דדינם כשאר בע"ח שאין מקפידין בהו, קמ"ל, והוא באור ע"ד הצחות.
.
(שבת ק"נ א')
(שבת ק"נ א')
ערות דבר. שאלו רבה בר אבוה לאליהו, מניין לערום שלא יתרום, אמר ליה, דכתיב ולא יראה בך ערות דבר עהכלומר מפני שאין יכול לברך, ודריש דבר מלשון דבור וכמבואר בדרשה הסמוכה. וע' בשבת כ"ג א' הביא בענין זה הפסוק והיה מחנך קדוש, וצ"ל דסמך אסיפא דקרא ולא יראה בך ערות דבר. –
ודע דמה דקיי"ל דהיכי דלבו רואה את הערוה אסור לברך כגון ערום הטובל עצמו, פירש"י בברכות כ"ה ב' דהוא מטעם ולא יראה בך ערות דבר, ומתבאר בגמרא ובפוסקים דרק אם לבו רואה אסור אבל לא בשאר אברים, יעו"ש בתוס'. ולא נתבאר הטעם והחילוק בזה, ואפשר לומר משום דבלב מצינו לשון ראי', כמו ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת ב'), א"כ רק בלב שייך האיסור מלשון פסוק זה, ועיין מענין זה באו"ח סי' ע"ד וביו"ד סי' ר'. .
(ב"מ קי"ד ב')
ודע דמה דקיי"ל דהיכי דלבו רואה את הערוה אסור לברך כגון ערום הטובל עצמו, פירש"י בברכות כ"ה ב' דהוא מטעם ולא יראה בך ערות דבר, ומתבאר בגמרא ובפוסקים דרק אם לבו רואה אסור אבל לא בשאר אברים, יעו"ש בתוס'. ולא נתבאר הטעם והחילוק בזה, ואפשר לומר משום דבלב מצינו לשון ראי', כמו ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת ב'), א"כ רק בלב שייך האיסור מלשון פסוק זה, ועיין מענין זה באו"ח סי' ע"ד וביו"ד סי' ר'. .
(ב"מ קי"ד ב')
ערות דבר. שאלו חסיד אחד לאליהו, ערום מהו שיקרא ק"ש, אמר ליה, ולא יראה בך ערות דבר – ערות דבור עור"ל בשעה שאתה קורא אל יראה בך ערוה והיינו כשהוא ערום, ועיין מש"כ בדרשה הקודמת, ועיין לעיל בפ' ראה בפסוק וזה דבר השמיטה הבאנו כמה דוגמאות שרגילין חז"ל לדרוש הלשון דבר מענין דבור, יעו"ש.
.
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ד)
(ירושלמי תרומות פ"א ה"ד)
ושב מאחריך. אמר רב חסדא, בתחלה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך, וכיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם, שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך עזפירש"י קודם שחטאו ישראל בעריות היתה השכינה עם כל אחד ואחד בביתו, עכ"ל. ונראה שהבין בכונת הגמרא דדייק לדרוש הלשון בקרב דמשמע מבפנים ממש, וכמו ותצחק שרה בקרבה, ולכן הוי הפירוש בקרב מחנך – בפנים ביתו של כל אחד, וע' במהרש"א ולעיל בפ' דברים בפסוק ותרגנו באהליכם הבאנו ראיה לפירש"י. ומה שפירש קודם שחטאו בעריות, יליף מסוף הפסוק ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, הרי דהחזרה היא מפני ערות דבר, וא"כ ממילא מבואר דההויה היא מקדושת ענין זה.
.
(סוטה ג' ב')
(סוטה ג' ב')
ושב מאחריך. דואג ואחיתופל רדפו אחרי דוד, לתפסו, דהוי אמרי אלהים עזבו (תהילים ע״א:י״א) והוו דרשי ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ולא הוו ידעי שאין עבירה מכבה תורה עחשהיו אומרים אלהים עזבו מפני עון דבת שבע, כך פירש"י. ודבר פלא הוא, מה שייכות רדיפת דואג לכאן שהיתה רחוקה הרבה בזמן מענין דבת שבע. וההכרח לפרש דהלשון ערות דבר כאן פירושו ערות כל דבר, וכל חסרון וחטא בכלל, והם היו מחפשים בדוד עונות וחטאים שונים.
.
(שם כ"א א')
(שם כ"א א')
ושב מאחריך. מלמד שהעריות מסלקות את השבעה עטעיין מש"כ לעיל אות ע"ז.
[ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad