ויתד תהיה לך. ת"ר, לחם אבירים אכל איש (תהילים ע״ח:כ״ה) לחם שנבלע ברמ"ח אברים סברומז להמן שהיה נבלע בכל האברים כדבר רוחני ולא היו מוציאין ממנו רעי לחוץ כמבואר לפנינו בפ' בשלח.
אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך וגו' – לאחר שסרחו סגר"ל לאחר שהתלוננו עליו ואמרו ונפשנו קצה בלחם הקלקל (פ' בהעלותך).
אמר הקב"ה, אני אמרתי יהיו כמלאכים, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות סדרומז להמבואר לפנינו בר"פ מסעי דמחנה ישראל היה שלשה פרסי והיו יוצאין חוץ למחנה כמבואר כאן ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, וע' מש"כ בפ' הקודם אות נ"ח.
. (יומא ע"ה ב')
על אזנך. דרש בר קפרא, מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזניך, אל תקרא על אזניך אלא על אזניך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו סהדריש כן ע"ד אסמכתא ורמז עפ"י המבואר לעיל בפסוקי' ונשמרת מכל דבר רע שאפילו דבור רע אסור במלחמה מפני כי השכינה מהלכת שם וצריך זכות לנצח במלחמה כמש"כ שם, ודריש כן משום דקשה לי' הלשון על אזניך שלפי פשוטו באורו על כלי זיין, ולא מצינו המלה זיין במובן כלי זיין באל"ף בראש, ולכן דריש באסמכתא מלשון אוזן.
. (כתובות ה' א')
ושבת. תניא, רבי ישמעאל אומר, מניין שלא יהא אדם מהפך אחוריו כלפי המחנה, ת"ל ושבת וכסית סזמשמע דעליו לשוב בשביל הכסוי בלבד וזה יצויר רק אם פניו כלפי המחנה, דאם פריו כלפי חוץ אז בלא"ה צריך הוא לשוב וללכת אל המחנה.
. (שם)
וכסית. אמר רבא, צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה, מאי טעמא, צואה בכסוי תליא מילתא, והא מכסיא סחעששית היא מנורה של זכוכית. ור"ל לאפוקי מאיסור ערות דבר, דתלי הכתוב את האיסור בראי' וכדכתיב ולא יראה בך ערות דבר, ולכן התם קיי"ל ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה. אבל הכא כתיב וכסית משמע כל שמכוסה אע"פ שנראה דבר הנכסה לא איכפת לן.
. (ברכות כ"ה ב')