ותפשו בו. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] גידם אינו נעשה בן סורר ומורה קמומפרש בגמרא דאפילו למ"ד לא בעינן קרא כדכתיב [עיין סנהדרין מ"ה ב'], אך הכא הכל מודים [וכן בדרשה הבאה והוציאו אותו] יען דכולי' קרא מיותר, דהול"ל והוצאתם אל שער העיר וסקלתם אותו כאשר כן כתיב הלשון בכמה ענינים בתורה, וע"ע בפ' הסמוך.
. (שם שם א')
אביו ואמו. מלמד שאינו חייב עד שיהא לו אב ואם קמאדאל"ה כל לשון זה מיותר דהול"ל והוצאתם אותו אל שער העיר וגו' וכמש"כ באות הקודם ועי' ברמב"ם (סוף ממרים ה"י) וז"ל, היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה [והוא לשון המשנה ע"א א'] אינו נעשה בן סו"מ שנא' ותפשו בו אביו ואמו, עכ"ל. וכפי הנראה יש יחס לדרשה זו עם דרשת הספרי כאן, והמשנה לא היתה צריכה להביא גם חדוש דין הספרי, דמובן מאליו הוא, דאחרי דדרוש בזה רצון שניהם ואם אחד מהם איננו – הלא ממילא לית כאן רצון שניהם, וזאת היא כונת הרמב"ם אף דבהגמ' לפנינו לא מצינו הדרשה דותפשו על צורך רצון שניהם.
[ספרי].
אל זקני עירו. עיר שאין בה זקנים דנין בה דין בן סורר ומורה, ואע"פ דכתיב אל זקני עירו – ההוא למצוה בעלמא קמגבגמרא כאן מחלוקת חכמים בזה, ומפרש למ"ד אין דנין משום דבעינן זקני העיר וליכא, ומ"ד דנין מפרש דזקני העיר אינו אלא למצוה ולא לעכובא, ואנחנו העתקנו דעת מ"ד דנין משום דבספרי איתא בסתמא מצוה בזקני עירו, משמע דהוי רק למצוה בעלמא, ובזה מיושב מה שהקשה המל"מ על הרמב"ם בפ"ז ה"ז מממרים יעו"ש.
. (מכות י' ב')