1כי יהיה וגו'. [וסמיך ליה פרשת יפת תואר, לומר לך] שכל הנושא יפ"ת יהיה לו בן סורר ומורה קלבעיין מש"כ לעיל בפ' י"ד בדרשה והיה אם לא חפצת בה, וצרף לכאן.
.
(סנהדרין ק"ז א')
2כי יהיה לאיש בן. אמר רב נחמן בר יצחק, טומטום שנקרע ונמצא זכר אינו נדון כבן סו"מ, דאמר קרא כי יהיה לאיש בן סו"מ, עד שיהיה בן משעת הויה קלגר"ל שיהיה ידוע לנו בשעת לידה שהוא בן זכר, אבל אין לפרש כפשוטו עד שיהא בן משעת הויה, יען שבאמת הי' בן בשעת לידה אלא שאנחנו לא ראינו בגלוי.
.
(ב"ב קכ"ו ב')
3לאיש בן. הקטן אינו נעשה בן סורר ומורה, דאמר קרא כי יהיה לאיש בן, בן הסמוך לגבורתו של איש קלדהיינו עד י"ג שנה ויום אחד שהוא תחלת אישותו, והוצרך לדרוש כן משום דאין לומר קטן ממש דפשיטא הוא שהרי לא בא לכלל מצות ומדייק כן מדהול"ל כי יהיה בן סו"מ, ואחרי דבעלמא הקטן פטור, ע"כ שהשם בן שבכאן מצייר רק הצעירות, ומסמיך זה על הלשון לאיש בן, וע"ע בדרשה הבאה.
.
(סנהדרין ס"ח ב')
4לאיש בן. כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא, כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, בן ולא הראוי לקרותו אב קלהדהיינו לאחר ג' חדשים אחר שהביא שערות, שאז אם בא על האשה ראוי להיות העובר ניכר. ומה שאמר רב חסדא בסוגיא קטן שהוליד אין בנו נעשה סו"מ שנאמר כי יהיה לאיש בן ולא לבן בן – לא קיי"ל כן, אלא קיי"ל, כרבה בסוגיא כאן דקטן אינו מוליד, ולכן השמטנו דרשה זו, וכן ליתא בפוסקים, ובעל עין משפט ציין זה לרמב"ם ולא כיון בזה.
והיוצא לדינא מדרשה זו ומהקודמת שכל ימיו של בן סו"מ אינן אלא ג' חדשים, משום דבשיעור הקטנות שבהם אינו נעשה סו"מ כמבואר לעיל אלא הסמוך לגבורתו של איש ולמדו חז"ל דהוא בן י"ג שנה ויום אחד שהביא שתי שערות, ואחר ג' חדשים מאותו הזמן כבר ראוי להוליד ולהקרא אב כמבואר כאן בן ולא הראוי לקרותו אב.
.
(סנהדרין ס"ח ב')
5בן. בן ולא בת, בן ולא איש קלועיין מש"כ באות הקודם. ומפרש בגמרא (ס"ט ב') א"ר שמעון בדין הוא שתהא בת ראויה להיות נדונה כבן סו"מ, שהכל מצויין אצלה בעבירה, [פירש"י וכשהיא זוללה וסובאה בקטנותה סופה כשלא תמצא מה שלמודה מרגלת את הבריות לעבירה בשביל אתנן] אלא גזה"כ הוא בן ולא בת. ואפשר לומר בטעם גזה"כ בזה עפ"י מ"ש בסנהדרין ק"ח א' בענין עונש דור המבול, בוא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עבר על הכל [וגם על זנות כמש"כ שם כי השחית וגו'] ולא נחתם עליהם גז"ד עד שפשטו ידיהם בגזל, יעו"ש. והנה כאן בסוגיא מבואר דבן סו"מ נהרג על שם סופו, שסופו ללסטם את הבריות, ולפי"ז י"ל דאחרי שאין דרך אשה ללסטם [עיין ריש קדושין ב' ב' אין דרכה של אשה במלחמה], לכן אעפ"י שסופה לזנות בכ"ז אינה נהרגת עתה עבור זה וכמו בדור המבול שלא נחתם גז"ד רק על הגזל, ודו"ק. ועיין ברמב"ם פ"ז הי"א מממרים שכתב בטעם הדבר מפני שהבת אין דרכה להמשך באכילה ושתיה כאיש שנ' בן ולא בת, עכ"ל. והנה מלבד שאין לסברה זו יסוד בגמרא ואדרבה מהלשון שהעתקנו למעלה עפ"י פי' רש"י מבואר ההפך שגם הבת נמשכת באכילה ושתיה, אך גם לפי דבריו הול"ל שנ' בן – זולל וסבא אחרי דזהו עיקר החדוש, ודבריו צ"ע.
.
(שם)
6סורר ומורה. סורר – שוטה, ומורה – שמורה לעצמו דרך אחרת קלזר"ל מכיון שסר מדרך הישר הרי הוא מורה לעצמו דרך עקלתון. והלשון שוטה [בשי"ן שמאלי] מלשון שטה מעליו ועבור (משלי ד') והיינו שסר מדרך הישר.
[ספרי].
7איננו שמע. יכול אפילו אמר לו אביו ואמו להדליק את הנר ולא הדליק, ת"ל איננו שומע ונאמר להלן (ט' כ') איננו שומע, מה איננו שומע האמור להלן זולל וסובא, אף איננו שומע האמור כאן זולל וסובא קלחולהלן מפורש כתיב בטענות האבות זולל וסובא.
.
(שם)
8ויסרו אתו. ויסרו זה מלקות, מנלן, א"ר אבהו, למדנו בן מבן והיה אם בן הכות הרשע קלטבכלל מפרש הלשון ויסרו שבכאן לא מוסר דברים דפשיטא הוא, אלא מוסר במלקות וכמש"כ במשלי כ"ג אל תמנע מנער מוסר וגו' בשבט תכנו, ויליף ע"ד גז"ש בן דהכא מן בן הכות הרשע (לקמן כ"ה ב') מה התם מלקות אף כאן מלקות, ועיין ברש"י כאן ובכתובות מ"ו ב'.
.
(סנהדרין ע"א ב')