1ואמרו. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] אלם אינו נעשה בן סורר ומורה קמדלכאורה יש להעיר ממה דקיי"ל בעלמא דגם הגדה מתוך הכתב נקרא הגדה, וי"ל עפ"י מש"כ התוס' בגיטין ע"א א' דאעפ"י דהגדה מתוך הכתב נקרא הגדה אבל אמירה ע"י הכתב בודאי לא נקרא אמירה, יעו"ש. ולקמן בפ' חליצה בפ' ועמד ואמר נבאר טעם חילוק זה.
.
(סנהדרין ע"א א')
2בננו זה. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] סומא אינו נעשה בן סורר ומורה קמהדהלשון זה מורה על ההוראה באצבע וכמ"ש במנחות כ"ט א' שלשה דברים הראה הקב"ה למשה באצבע, ובכולם יליף מדכתיב בהו זה וכ"מ בכ"מ בגמרא [ע' לפנינו בס"פ ויחי בפ' אבל כבוד זה למצרים], ומכיון שהם סומים אינם יכולים להראות באצבע עליו. ובפסחים קט"ז ב' מפרש דטעם הדיוק הוא מדהי' יכול לכתוב בנינו הוא, ונראה דכן הוא הנכון, יען כי מהלשון זה ילפינן בדרשה הבאה ענין אחר, זה הוא שלקה בפניכם, יעו"ש.
.
(שם שם)
3בננו זה. מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו בפני שלשה, חזר וקלקל נדון בכ"ג, ואינו נסקל עד שיהיו שם ג' הראשונים, שנאמר בננו זה, זה הוא שלקה בפניכם קמוולמ"ד בדרשה הקודמת דהלשון זה אתא למעט סומין צ"ל דתרתי ש"מ.
.
(שם שם א' וב')
4איננו שמע בקלנו. אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר איננו שומע בקולנו – ולא בקולו של מקום קמזפירש"י דטעם זה קאי רק אפטור מדבר עבירה, דהלשון איננו שומע בקולנו מעוטא הוא ולאפוקי האי דאף בקולו של מקום אינו שומע, עכ"ל. והוא תימא, דלפי"ז מנ"ל פטור בדבר מצוה, וגם פשטות לשון הגמרא מורה דקאי לפרש גם פטור דדבר מצוה, אבל באמת כפי המתבאר בירושלמי בסוגיא כאן (פ"ח ה"ב) מפרש בטעם זה גם פטור מצוה, דכך איתא שם, אבל בחבורת מצוה וכו' דכתיב איננו שומע בקולנו, יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים, [ר"ל אינו שומע בקולם בעבירה, יצא זה דמצוה הוא דעביד] וכל דבר איסור פטור דכתיב ולא ישמע אליהם יצא זה שאפילו בקול אביו שבשמים אינו שומע ע"כ, ולדעתי ברור הוא שגם כונת הגמרא שלנו כן הוא לפרש שני הפרטים אלא שבא הענין בקיצור, ודו"ק.
.
(שם ע' ב')
5איננו שמע בקלנו. מלמד שאם היה אחד מהם [או אביו או אמו] חרש אינו נעשה בן סורר ומורה קמחכונת הדרשה דבשעה שמיסרים אותו למנוע מדרכיו הוא משיב להם איני שומע לכם, וכשהם חרשים אינם שומעים תשובתו ואינם יכולים לומר איננו שומע בקולנו. ויש להעיר שלא דרשו כזה על הבן סו"מ עצמו שאם הי' חרש אינו נעשה בן סו"מ מדכתיב איננו שומע, וצ"ע.
.
(סנהדרין ע"א א')
6איננו שמע בקלנו. אבל בחבורת מצוה אינו נעשה בן סו"מ, שנאמר איננו שומע בקולנו, יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים קמטר"ל דבעינן שבאכילתו יעשה עבירה, יצא זה דמצוה הוא דעביד, וע"ע לעיל אות קמ"ז השייך לדרשה זו וצרף לכאן.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ב)
7זולל וסבא. אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקין ולא שתה יין אינו נעשה בן סורר ומורה, שנא' זולל וסובא, ונאמר (משלי כ״ג:כ׳) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר קנוטעם הדבר משום דרק בשר ויין ממשכי לרעבתנות, וכמו בשמחה של מצוה אמרו אין שמחה אלא בבשר ויין (פסחים ק"ט א') כך בשמחה של הוללות.
.
(סנהדרין ע' א')
8זולל וסבא. א"ר חנין א"ר הונא, אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויין בזול ויאכל וישתה, שנאמר זולל וסובא קנאוע"ד אסמכתא דריש זולל מלשון זול, אך לא נתבאר כאן ענינו מהו לקיחה בזול, אבל יתבאר עפ"י מ"ש בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ג אינו חייב עד שיזלזל מעות, מהו שיזלזל, שיאמר הא לך חמשה דינרין והב לי חמשה, ר"ל, כגון שהי' הבשר בזול והוא אינו קפיד על המעות ואמר הרי לך חמשה דנרין ותן לו כפי מה שנותנין עכשיו בחמשה, וזה הוא הנקרא מזלזל, שמאחר שהוא רואה שהמקח בזול הרי הוא לוקח הרבה יותר מכפי הצורך לו, וזה הוא הפי' גם כאן, וטעם הדבר משום דאם אינם בזול א"א לו להשיג כדי מאוויו ואינו ממשיך ולא שייך בו זולל, וסובא.
.
(שם שם)