עם החמור. אמר רב, הכל מודים בעבד שאין לו חייס יכלומר אין לו יחוס אבות. ונ"מ לענין עבד שנשתחרר והיו לו בנים בהיותו עבד אינו יוצא מצות פו"ר בבנים שהיו לו בעבדותו. , דכתיב שבו לכם פה עם החמור – עם הדומה לחמור יאלא נתבאר טעם ומקור דרשא זו. ונראה ע"פ המבואר בכ"מ בתלמוד ומדרשים בחילוק מלות הקשור "עם" "ואת", דעם מורה על הדבק והשתוות שני הצדדים, משא"כ הלשון את מורה גם על הטפל צד אחד להשני, כמו בקדושין כ"ב א' דרשו כי טוב לו עמך (פ' ראה) עמך במאכל עמך במשתה וכו', והיינו שיהי' שוה לך בכל תנאי החיים, ובמ"ר ר"פ וישלח וארבע מאות איש עמו דרשו – כעמו מה הוא גבור וכו', ובמ"ר פ' בלק וילך בלעם עם שרי בלק, שמח כמוהם, ומזה הטעם דרשו בנזיר מ"ה א' ויקח משה את עצמות יוסף עמו – עמו במחיצתו, והיינו שהיו שוים לו לחפציו שעמו, ועוד כהנה, ואף הכא דריש מדלא כתיב את החמור מורה על השתוותם זה לזה.
גם י"ל טעם הדרשא ע"פ מ"ש באגדות, כשראה אברהם את המקום מרחוק וענן קשור עליו, אמר ליצחק מה אתה רואה, אמר לי' הר נאה וענן קשור עליו אני רואה, שאל לנעריו מה אתם רואים, אמרו לי' אין אנו רואים מאומה, אמר להם הרי אתם והחמור שוים שאינכם רואים כמוהו, א"כ שבו לכם פה עם החמור, ע"כ, ויתכן שעל יסוד אגדה זו סמכו חז"ל לדרוש עם הדומה לחמור. –
ובמ"ר כאן (פ' נ"ו) איתא בענין זה, רבנן מייתי לה [הא דעם הדומה לחמור] מהכא, ששת ימים תעבוד וגו' אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך (פ' יתרו) ופירשו המפרשים דמדלא סמך גר לאדם כדי לסמוך אדם לאדם, אלא שהקיש אדם לבהמה, וזה דוחק גדול, שהרי הענין הוא שמקודם חשב את האדם וכל קניניו, הגופנים והכספים, ואח"כ חשב את הגר כמו בכ"מ, ותו לפי"ז קשה שלא סיים המדרש סוף הפסוק וגרך, דזה הוי מעיקר הראי', כמבואר.
אבל האמת הוא דאך ט"ס קל במדרש, וצ"ל עבדך בלא ו' החבור, וכמו שכתוב בפסוק, והכונה שכייל הכתוב בני הבית לחוד ועבד ואמה ובהמה לחוד, מדלא כתב ועבדך, ע' בזה, ודו"ק. .
(יבמות ס"ב א')
גם י"ל טעם הדרשא ע"פ מ"ש באגדות, כשראה אברהם את המקום מרחוק וענן קשור עליו, אמר ליצחק מה אתה רואה, אמר לי' הר נאה וענן קשור עליו אני רואה, שאל לנעריו מה אתם רואים, אמרו לי' אין אנו רואים מאומה, אמר להם הרי אתם והחמור שוים שאינכם רואים כמוהו, א"כ שבו לכם פה עם החמור, ע"כ, ויתכן שעל יסוד אגדה זו סמכו חז"ל לדרוש עם הדומה לחמור. –
ובמ"ר כאן (פ' נ"ו) איתא בענין זה, רבנן מייתי לה [הא דעם הדומה לחמור] מהכא, ששת ימים תעבוד וגו' אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך (פ' יתרו) ופירשו המפרשים דמדלא סמך גר לאדם כדי לסמוך אדם לאדם, אלא שהקיש אדם לבהמה, וזה דוחק גדול, שהרי הענין הוא שמקודם חשב את האדם וכל קניניו, הגופנים והכספים, ואח"כ חשב את הגר כמו בכ"מ, ותו לפי"ז קשה שלא סיים המדרש סוף הפסוק וגרך, דזה הוי מעיקר הראי', כמבואר.
אבל האמת הוא דאך ט"ס קל במדרש, וצ"ל עבדך בלא ו' החבור, וכמו שכתוב בפסוק, והכונה שכייל הכתוב בני הבית לחוד ועבד ואמה ובהמה לחוד, מדלא כתב ועבדך, ע' בזה, ודו"ק. .
(יבמות ס"ב א')