וישכם אברהם. תניא, כל היום כשר למילה אלא שזריזים מקדימים למצות, שנאמר וישכם אברהם בבקר זעיין מש"כ לעיל בפסוק וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים, דלפי המתבאר בסוגיא דקדושין כ"ט א' הוי ענין הזירוז במילה מצוה ממש מדאורייתא ולכל ישראל, וצ"ע קצת הלשון שזריזים מקדימים. ובס' רה"ז העיר למה לא הביאו בגמרא לענין זירוז במצות מפסוק דפ' בא ושמרתם את המצות ודרשינן בגמרא ומכילתא מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, יעו"ש, ולי נראה דהתם הוא בתורת צווי והגמרא רוצה להביא ראי' שזריזים מחבתם את המצות מקדימים מעצמם אף שלא נצטוו, ועל זה תכון הראי' מאברהם. ומה שנוגע לפרטי דין זירוז במצות נבאר אי"ה בפ' בא בפסוק ושמרתם את המצות (י"ב י"ז). . (פסחים ד' א')
בבקר. אמר רבי אבהו, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה חפירש"י שיצא בבוקר ולא קודם אור היום, ואע"פ שלא הי' יחידי וכש"כ כשהוא יחידי, והתוס' כפי הנראה לא נראה להם פי' זה, ולכן פירשו שאין כונת הגמרא לפסוק זה אלא לפסוק וישכם אברהם אל המקום אשר עמד שם (לעיל י"ט כ"ז), דשם הי' יחידי, יעו"ש. . (חולין צ"א ב')
ויחבש את חמורו. תני משום רבי שמעון בן אלעזר, אהבה מבטלת שורה של גדולה, מנלן, מאברהם דכתיב ויחבש את חמורו טר"ל מאהבת אברהם להקב"ה בטל בעצמו את כבודו וגדולתו שחבש בעצמו את החמור, וכן קיי"ל שנאה מבטלת שורה של גדולה, ויתבאר זה לפנינו בפ' בלק בענין דכתיב בבלעם ויחבש את אתונו. . (סנהדרין ק"ה ב')