1על ראש קרבנו. תלת קרבנו כתיבי כאן חבפרשה זו בענין שלמים, וכולם בענין סמיכה, והם הפסוק שלפנינו, וכלשון זה לקמן פסוק ח' ופ' י"ג, ודי הי' לכתוב בכולם וסמך ידו עליו.
חד למעט קרבן עובדי כוכבים טדבקרבן שנדב עובד כוכבים אין סומכין כלל, אבל להא דאין העובד כוכבים בעצמו סומך ילפינן ממה דכתיב בראש פרשה זו גבי סמיכה בני ישראל, יעו"ש.
וחד למעט קרבן חבירו יבתורת שליחות, ואע"פ דזה ילפינן במנחות צ"ג ב' מלשון וסמך ידו ולא יד שלוחו, י"ל דאי לאו מיעוטא דקרבנו לא היינו ממעטינן שליח מן וסמך ידו, כיון דקי"ל בכל התורה שלוחו של אדם כמותו, וע' תוס' ערכין ב' א'.
וחד לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה יאר"ל אם שנים או שלשה אנשים מביאים קרבן בשותפות צריך כל אחד מהם לסמוך ואין אחד מהם סומך בשביל כולם, ואע"פ דכבר ממעטינן שליח לסמיכה כמבואר לעיל בסמוך, אך הו"א דשותפים שאני, כיון דיש לכל אחד מהם חלק בקרבן, ובמנחות צ"ד א' איתא הלשון לרבות כל בעלי קרבן לסמיכה.
.
(שם ב' א')
2ושחטו. ושחטו, ושחט אותו, ושחט אותו יבבפרשה זו בענין שלמים, והם הפסוק שלפנינו, ולקמן פסוק ח' ופסוק י"ג כתיב ושחט אותו, והיה די לכתוב בכולם ושחט בלא יחס הפעול או הכנוי וכמו ושחטתם בזה (ש"א י"ד). ובס' התוה"מ כתב דמכוין רק לשני מעוטים מן ושחט אותו, אבל ושחטו אינו מיותר, ופלא הוא, שהרי אמרו בגמרא מפורש תלתא קראי יתירי כתיבי, הרי דחשיב גם ושחטו למעוט, והיינו טעמא משום דהיה יכול לכתוב ושחט, כמש"כ.
פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה יגואף דלכאורה מילתא דפשיטא הוא וא"צ קרא למעוטי, שהרי תכלית המקדש הוא רק לשחיטת קדשים. אך הענין יתבאר ע"פ מ"ש בחולין י"ז א' על הפ' דפ' ראה כי ירחיב ה' את גבולך ואמרת אכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר, וכי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' וזבחת מבקרך וגו' רק קדשיך אשר יהיה לך תשא ובאת אל המקום וגו', ודריש ר' ישמעאל, דמה דכתיב כי תאוה נפשך לאכול בשר וגו', בא להתיר להם בשר תאוה, שבמדבר היה אסור להם לשחוט חוץ לעזרה כמבואר בפ' אחרי אשר ישחט ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו', וכשהיו רוצים לאכול בשר היו צריכים להביא שלמים, ועל זה בא הכתוב כי תאוה נפשך וגו' להתיר להם, ר"ל דכשיהיו בארץ אחרת שיתרחקו מן המקדש יהיו מותרים לזבוח לכתחלה בשר חולין, וזהו שממעט כאן פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה, ר"ל אחרי שהותר בשר תאוה לא נימא שגם הוא שחיטתו בעזרה כמו שהיה הדבר נוהג במדבר, שהיה אסור כלל לשחוט חוץ לעזרה, כמבואר, אלא כיון שהותר בשר תאוה בשחיטת חולין נעשה השחיטה חולין ממש ואסור לשחטו בעזרה.
ומה שראה הכתוב למעט זה כאן בענין שלמים הוא משום כי כפי שכתבנו כשהיו ישראל רוצים לאכול בשר בהיותם במדבר היו צריכים להביא שלמים, ולכן בא למעט כאן דאימתי שלמים נשחטין בעזרה [אע"פ שתכלית הבאתם רק כדי לאכול הבשר] רק אז כשאי אפשר לאכול בשר זולת בשר שלמים כמו שהיה נוהג אז, אבל לא כשהותר בשר תאוה, וכמש"כ.
והנה למען למוד דין זה היה די במעוט אחד וכאן ישנם ג' מעוטין כמש"כ באות הקודם, לכן אמרו בגמרא דבאים לרבות תמימים ובעלי מומים חיות ועופות, שכולם אסורין להקריב חולין בעזרה, ואצטריכו כולם למעט, דהו"א דאינו אסור רק אלה הראוים ליקרב בקודש כגון תמימים, לכך אצטריך לרבות בע"מ, וכן חיות ועופות שחלוקים בפרטי דינים משחיטת בהמה, יעו"ש.
ודע דאע"פ שנתבאר כאן דרשה לאיסור חולין בעזרה מן התורה, בכ"ז קיי"ל שאם שחט אין לוקין על זה, יען שאין האיסור מפורש ממש בתורה רק בא מדרשא ברמז, ולכן כתב הרמב"ם בפ"ב ה"ג משחיטה דאיסור זה הוא מדברי קבלה, וידוע שיטתו דלכל דבר שאינו מפורש בתורה קורא דברי קבלה, ובלח"מ הקשה עליו ממה שפסק בפי"ד משחיטה שאם שחט חולין בעזרה פטור מכסוי הדם, והלא לפי שפסק הוא דאין איסורו ממש מה"ת א"כ אמאי פטור מלכסות שהיא מצוה מה"ת, יעו"ש. וחדוש שלא זכר מדברי רש"י חולין פ"ה א' שכתב בענין דשאני מצות כסוי דכתיב בה אשר יאכל, וא"כ מכיון דזה פשוט לכו"ע דבאכילה לכתחילה אסור עה"ת, וכיון דאסור באכילה אין מצות כסוי, ובמק"א בארנו עוד מענין חולין בעזרה, וכאן אין המקום גורם לאריכות.
.
(קדושין נ"ז ב')
3פתח אהל מועד. ת"ר, ושחטו פתח אהל מועד, ושחט אותו לפני אהל מועד, ושחט אותו לפני אהל מועד ידבפרשה זו בענין שלמים, בפ' זה ובפ' ח' וי"ג, וכיון דחד ענינא הוא, היה די לכתוב בשנים סתם ושחט אותו, ומיותר פתח אהל מועד לדרשות אלו.
חד לגופיה וחד להכשיר צדדין וחד לפסול צדי צדדין טוצדדין הם כל רוחב העזרה, דלא תימא דצריך כנגד הפתח דוקא, ולהכי כתיב לפני ולא פתח משום דלשון לפני כולל כל השטח, וצדי צדדין הם הלשכות, דאע"פ שתוכם קודש בכ"ז פסולות לשחיטה.
[זנחים נ"ה א' ב'].
4פתח אהל מועד. אמר רב יהודה אמר שמואל, שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים, שנאמר ושחטו פתח אהל מועד, בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול טזזה מדייק מדשינה הכתוב לכתוב כאן פתח אהל מועד, ולקמן פסוק ח' וי"ג כתיב לפני אהל מועד ולכן דריש בזמן שהוא פתוח. וע' בתוס' עירובין ב' א' הקשו ל"ל למוד זה בכלל תיפק ליה דבכהאי גונא אם שחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל הרי שחטן קודם התמיד, שהרי התמיד נמי בעי פתיחת דלתות ההיכל וקיי"ל שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר, יעו"ש. אבל באמת הדבר פשוט לפי מש"כ התוס' ביומא כ"ט א' דהא דבתמיד בעינן פתיחת דלתות ההיכל זה גופא ילפינן משלמים, וא"כ חזר הדין דבעינן דרשה לשלמים [אמנם אין להקשות מתוס' יומא אתוס' עירובין יען כי כנודע בעל התוס' ליומא הוא מהר"מ מרוטנבורג, מאוחר הרבה בזמן מסתם בעלי התוס' הראשונים]. וראוי להעיר, כי בדברי תוס' יומא שם בענין זה יש איזה טעות וחסרון דברים כפי שיתבאר להמעיין, ואכמ"ל.
.
(שם שם ב')
5פתח אהל מועד. א"ר יוחנן, שלמים ששחטן בהיכל כשרים, שנאמר ושחטו פתח אהל מועד, ולא יהא טפל חמור מן העיקר יזדפתח אהל מועד הוא בעזרה, וכיון דעזרה כשרה כש"כ ההיכל, דלא תהא עזרה שהיא טפלה בקדושה חמורה יותר מן ההיכל שהוא העיקר.
.
(שם ס"ג א')