הוא דתן ואבירם. הם ברשעתם מתחלתם ועד סופם בעיין במ"ר אסתר בפסוק הוא אחשורוש חשיב עשרה שמות דכתיב בהו הוא כמו כאן, וחשיב חמשה לטובה, כמו אברם הוא אברהם הוא בצדקתו מתחלתו ועד סופו, הוא משה ואהרן הם בצדקתם מתחלתם ועד סופם, ועוד, וכנגד זה חשיב חמשה לרעה, והענין הוא ע"פ מ"ד בעלמא תולין את הקלקלה במקולקל ואת הזכות בזכאי וכמ"ש בב"ב ק"ט ב' וכמו שבארנו בארוכה לעיל בפ' בלק בפ' הלא אנכי אתונך (כ"ב ל"א), ולכן מכיון שהלשון הוא מורה על התמידות מתחלה ועד סוף ולכן דרשו בזכאין לזכות ובמקולקלין לחובה.
. (מגילה י"א א׳)
בהצתם על ה׳. אמר רב חסדא, כל החולק על רבו כחולק על השכינה, שנאמר אשר הצו על משה ואהרן בהצותם על ה׳ גהרי שמעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקין כלפי שכינה. ועיין מש"כ השייך לענין זה בפ' בשלח בפסוק לא עלינו תלונותיכם.
. (סנהדרין ק"י א׳)