וירא אליו ה'. מכאן שממדת הקב"ה לבקר חולים אסמך על הדרשא שבסמוך שהקב"ה בא לבקרו בהיותו חולה לאחר המילה, ואשמעינן זה שילמדו בני אדם להדבק במדותיו של הקב"ה וכמש"כ בפ' ראה אחרי ה' אלהיכם תלכו ובו תדבקון, ודרשינן וכי אפשר להדבק בשכינה והלא כתיב כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, אלא הדבק במדותיו מה הוא מבקר חולים וכו', ועיי"ש לפניע בארוכה. . (סוטה י"ד א')
וירא אליו ה'. א"ר חמא ב"ר חנינא, אותו היום שלישי למילתו הי' ובא הקב"ה לשאול לשלומו בכי ביום השלישי החולשה מרובה כמש"כ בפ' וישלח ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. וטעם הדרשא כתב בחא"ג מדלא מצינו שדבר הקב"ה עמו בראיון זה כמו בעלמא, וא"כ לאיזו מטרה נראה אליו אלא לבקרו, ע"כ, וגם י"ל דדייק מדלא כתיב וירא ה' אל אברהם אלא אליו בכנוי סתם, ש"מ דסמיך אענין הקודם, ומה כתיב למעלה מזה בסמוך בעצם היום נמול אברהם, ודריש שנראה אליו בדבר השייך לאותו ענין, לענין המילה, והיינו שבא לבקרו. . (ב"מ פ"ו ב')
כחם היום. מאי כחם היום, א"ר חמא ב"ר חנינא, אותו היום שלישי למילתו הי', הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים גר"ל שמפני חום השמש לא יהיו עוברים ושבים מצויים. ובמדרשים איתא טעם יציאת החמה מפני שהחום יפה למכה, וע' בע"ז כ"ח סע"ב וברש"י שם, ולטעם זה יש יותר סמוכים, שהרי לאח"כ הרי באו אורחים, אף כי האגדה ישבה זאת שראה הקב"ה שהי' מצטער על מניעת אורחים ולכן זימן לו, אבל לפי טעם המדרש דיציאת החמה היתה לתכלית אחרת – בלא"ה ניחא. . (שם שם)