והנה שלשה אנשים. מאן ננהו שלשה אנשים, מיכאל וגבריאל ורפאל, מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל לרפאות את אברהם, וגבריאל דאזל למהפכה לסדום דואע"פ דכתיב בסדום ויבאו שני המלאכים סדומה, אך התם הכונה דאזל מיכאל בהדי' דגבריאל להציל את לוט, וראי' לזה, דבהפיכה כתיב ויהפך את הערים ולא ויהפכו. וטעם הדבר שלא נמסרו כל השלש שליחות למלאך אחד, הוא משום דאין מלאך אחד עושה שתי שליחות (ב"ר פ' כ'). –
ומה דלא ניחא לי' לפרש בכלל דאלה השלשה אנשים היו אנשים ממש ולא מלאכים, פשוט הוא משום דלבסוף כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה, ומהמשך לשון הפרשה מבואר דאותו הלשון מוסב והולך על אלה האנשים, הרי מבואר דמלאכים היו, ולא קשה מה שמכונים בשם אנשים, כי כן מצינו שם איש בתואר למלאכים, כמו בדניאל ט' והאיש גבריאל, וכן דרשו ויאבק איש עמו מלאך הי' (מ"ר וזוהר בא מ' ב'), וכן וימצאהו איש – זה גבריאל, ובזוהר משפטים צ"ד ב' אית איש דאיתמר בי' ה' איש מלחמה ואית איש והאיש לבוש הבדים (דניאל י״ב:ו׳), ובירושלמי יומא פ"א ה"ה וכל אדם לא יהי' באהל מועד – אפילו מלאכים, וטעם כנוי זה למלאכים יתבאר ע"פ הכתוב ביחזקאל א׳:כ״ח ודמות פניהם פני אדם, ובמ"ר פ' קרח פ' י"ט גדול כחן של נביאים שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם שנאמר ואשמע קול אדם מדבר (יחזקאל א'), ואין להאריך עוד. –
וע' במ"ר כאן, א"ר לוי, אחד נדמה לו בדמות סדקי [מוכר פת] ואחד בדמות נווטי [מנהיג ספינה] ואחד בדמות ערבי, ע"כ, ולא נתבאר רמז בפסוק לדרשות אלו, וי"ל דסמיך כן על הלשון ואקחה פת לחם במקום דהול"ל ואתן, ומרמז שאמר אם יש לך לחם אקנה ממך, והיינו לפי שנדמה לו כמוכר פת, ומדאמר אחר תעבורו ולא תלכו דריש שנדמה לו כמנהיג ספינות, יען שלשון העברה רגיל ביותר בעוברים על המים, ויעברו בתוך הים, ויעבר את הירדן, ומזה יסוד הלשון מעבר לירדן, ומדאמר ורחצו רגליכם דריש שנדמו לו כערביים שכן מנהגם. .
(שם שם)
ומה דלא ניחא לי' לפרש בכלל דאלה השלשה אנשים היו אנשים ממש ולא מלאכים, פשוט הוא משום דלבסוף כתיב ויבאו שני המלאכים סדומה, ומהמשך לשון הפרשה מבואר דאותו הלשון מוסב והולך על אלה האנשים, הרי מבואר דמלאכים היו, ולא קשה מה שמכונים בשם אנשים, כי כן מצינו שם איש בתואר למלאכים, כמו בדניאל ט' והאיש גבריאל, וכן דרשו ויאבק איש עמו מלאך הי' (מ"ר וזוהר בא מ' ב'), וכן וימצאהו איש – זה גבריאל, ובזוהר משפטים צ"ד ב' אית איש דאיתמר בי' ה' איש מלחמה ואית איש והאיש לבוש הבדים (דניאל י״ב:ו׳), ובירושלמי יומא פ"א ה"ה וכל אדם לא יהי' באהל מועד – אפילו מלאכים, וטעם כנוי זה למלאכים יתבאר ע"פ הכתוב ביחזקאל א׳:כ״ח ודמות פניהם פני אדם, ובמ"ר פ' קרח פ' י"ט גדול כחן של נביאים שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם שנאמר ואשמע קול אדם מדבר (יחזקאל א'), ואין להאריך עוד. –
וע' במ"ר כאן, א"ר לוי, אחד נדמה לו בדמות סדקי [מוכר פת] ואחד בדמות נווטי [מנהיג ספינה] ואחד בדמות ערבי, ע"כ, ולא נתבאר רמז בפסוק לדרשות אלו, וי"ל דסמיך כן על הלשון ואקחה פת לחם במקום דהול"ל ואתן, ומרמז שאמר אם יש לך לחם אקנה ממך, והיינו לפי שנדמה לו כמוכר פת, ומדאמר אחר תעבורו ולא תלכו דריש שנדמה לו כמנהיג ספינות, יען שלשון העברה רגיל ביותר בעוברים על המים, ויעברו בתוך הים, ויעבר את הירדן, ומזה יסוד הלשון מעבר לירדן, ומדאמר ורחצו רגליכם דריש שנדמו לו כערביים שכן מנהגם. .
(שם שם)