אספה לי שבעים איש. תניא, סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד איש, דכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן, ומניין דמשה היה על גביהן, דאמר קרא (פ׳ י"ז) והתיצבו שם עמך – עמך ואת בהדייהו יור' יהודה ס"ל דהיו רק שבעים. ומה דכתיב עמך ס"ל דפירושו – בדומין לך, שיהיו מיוחסים ובלא מום, ורבנן ילפי דין זה מפסוק ונשאו אתך שבפ' יתרו, כמבואר לפנינו שם. –
ועיין בסוכה נ"א ב', תניא. ר' יהודה אומר, היכלות של אלכסנדריא היו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א של סנהדרי גדולה, וכתבו התוס' תימא דר' יהודה אדר' יהודה, דבפ"ק דסנהדרין ס"ל דסנהדרי גדולה היו רק של שבעים איש, וא"כ היה צריך לעשות רק שבעים קתדראות, ומתוך כך צריך לפרש שאותה הקתדרא היתירה על שבעים היתה למופלא שבסנהדרין ולא היה מן החשבון, עכ"ל. והנה אי משום הא לא אריא, יען כי כנראה יש ט"ס בגמרא, והנוסחא האמיתית צ"ל כמו שהיא בירושלמי סוכה פ"ה ה"א, אמר ר' יודא, שבעים קתדראות של זהב כנגד שבעים זקנים, ולפי"ז הענין מיושב בפשיטות דר"י כאן הוא כדעתיה בסנהדרין. –
אלא מש"כ תוס' דהמופלא שבסנהדרין לא היה בחשבון הע"א סנהדרין לכאורה הוא דבר חידוש, יען כי מכבר הדבר מקובל שמספר הסנהדרין היה ע"א. אך באמת מצאתי מתבאר כדבריהם בהוריות ד' ב' לענין חיוב פר העלם דבר בהוראת שגגה מב"ד איתא במשנה שם הורו ב"ד ולא היה מופלא של ב"ד שם הרי זה פטורים, ואין לומר דאותו המופלא היה ממספר הע"א, והיינו שהע"א סנהדרין בחרו מתוכם אחד מופלא להיות להם לראש, זה אינו, דלפי"ז למה דוקא אם לא היה המופלא, והלא אפילו אם היה חסר רק הקטן שבסנהדרין אין הוראתם הוראה לענין זה כמבואר בהוריות ג' ב' אי איכא כולם הוי הוראה ואי לא לא, אלא ודאי היה המופלא נוסף על מספר הסנהדרין, וכ"כ הרמב"ם בפי"ב ה"ב משגגות וז"ל, במה ד"א שב"ד חייבין כשהיו המורים ב"ד הגדול של ע"א ויהיה עמהם ראש ישיבה בהוראה, עכ"ל. והרבותא בזה דנקט מופלא אע"פ דכפי שכתבנו גם קטן שבסנהדרין מעכב, י"ל דאשמעינן דהו"א כיון דעיקר מספר הסנהדרין ע"א יש שהם המספר הקצוב, כמבואר לפנינו בפסוק זה, שוב לא מעכב חסרון המופלא, קמ"ל. ועיין מש"כ בפ' שלח (ט"ו כ"ד).
וע"פ המבואר יתבאר לשון המשנה בזבחים י"א ב', אמר שמעון בן עזאי, מקובלני מפי שנים ושבעים זקן, והיינו ע"א סנהדרין עם אחד מופלא, כמש"כ, וכן מצאתי בתפא"י סנהדרין פ"א מ"ו. וכן יש לכוין ע"פ זה מעשה דתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים להעתיק לו התורה (מגילה ט' א'), ופשוט שכנס כמספר ע"א סנהדרין עם האחד המופלא הנוסף עליהם, כדי שיהיה בטוח באמתת ההעתקה. .
(שם ב׳ א׳, ט"ז ב׳)
ועיין בסוכה נ"א ב', תניא. ר' יהודה אומר, היכלות של אלכסנדריא היו בה ע"א קתדראות של זהב כנגד ע"א של סנהדרי גדולה, וכתבו התוס' תימא דר' יהודה אדר' יהודה, דבפ"ק דסנהדרין ס"ל דסנהדרי גדולה היו רק של שבעים איש, וא"כ היה צריך לעשות רק שבעים קתדראות, ומתוך כך צריך לפרש שאותה הקתדרא היתירה על שבעים היתה למופלא שבסנהדרין ולא היה מן החשבון, עכ"ל. והנה אי משום הא לא אריא, יען כי כנראה יש ט"ס בגמרא, והנוסחא האמיתית צ"ל כמו שהיא בירושלמי סוכה פ"ה ה"א, אמר ר' יודא, שבעים קתדראות של זהב כנגד שבעים זקנים, ולפי"ז הענין מיושב בפשיטות דר"י כאן הוא כדעתיה בסנהדרין. –
אלא מש"כ תוס' דהמופלא שבסנהדרין לא היה בחשבון הע"א סנהדרין לכאורה הוא דבר חידוש, יען כי מכבר הדבר מקובל שמספר הסנהדרין היה ע"א. אך באמת מצאתי מתבאר כדבריהם בהוריות ד' ב' לענין חיוב פר העלם דבר בהוראת שגגה מב"ד איתא במשנה שם הורו ב"ד ולא היה מופלא של ב"ד שם הרי זה פטורים, ואין לומר דאותו המופלא היה ממספר הע"א, והיינו שהע"א סנהדרין בחרו מתוכם אחד מופלא להיות להם לראש, זה אינו, דלפי"ז למה דוקא אם לא היה המופלא, והלא אפילו אם היה חסר רק הקטן שבסנהדרין אין הוראתם הוראה לענין זה כמבואר בהוריות ג' ב' אי איכא כולם הוי הוראה ואי לא לא, אלא ודאי היה המופלא נוסף על מספר הסנהדרין, וכ"כ הרמב"ם בפי"ב ה"ב משגגות וז"ל, במה ד"א שב"ד חייבין כשהיו המורים ב"ד הגדול של ע"א ויהיה עמהם ראש ישיבה בהוראה, עכ"ל. והרבותא בזה דנקט מופלא אע"פ דכפי שכתבנו גם קטן שבסנהדרין מעכב, י"ל דאשמעינן דהו"א כיון דעיקר מספר הסנהדרין ע"א יש שהם המספר הקצוב, כמבואר לפנינו בפסוק זה, שוב לא מעכב חסרון המופלא, קמ"ל. ועיין מש"כ בפ' שלח (ט"ו כ"ד).
וע"פ המבואר יתבאר לשון המשנה בזבחים י"א ב', אמר שמעון בן עזאי, מקובלני מפי שנים ושבעים זקן, והיינו ע"א סנהדרין עם אחד מופלא, כמש"כ, וכן מצאתי בתפא"י סנהדרין פ"א מ"ו. וכן יש לכוין ע"פ זה מעשה דתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים להעתיק לו התורה (מגילה ט' א'), ופשוט שכנס כמספר ע"א סנהדרין עם האחד המופלא הנוסף עליהם, כדי שיהיה בטוח באמתת ההעתקה. .
(שם ב׳ א׳, ט"ז ב׳)