עד חדש ימים. ולהלן הוא אומר (פ' ל"ג) הבשר עודנו בין שניהם, הא כיצד, בינונים לאלתר מתו, רשעים מצטערין והולכין עד חודש ימים טזכנראה מפרש דמה דכתיב והיה לכם לזרא קאי על משך כל החודש ולא בסופו לבד.
. (יומא ע"ה ב׳)
עד חדש ימים. תניא, מניין שאין מחשבין שעות לחדשים, שנאמר עד חודש ימים, ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מחשב שעות לחדשים יזר"ל לחשב חודש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים, שכן היקף מהלך הלבנה, כנודע, אלא מחשבין ימים שלמים, כפי שיתבאר, וע"ל בפ' מסעי עוד דרשה בזה הענין, ונ"מ בזה לדינא פירש"י כגון האומר לאשתו הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד חודש זה והיה חודש חסר ובא משחשיכה ליום כ"ט אין אומרים עדיין הוא בתוך החודש שעדיין לא כלתה חדשה של לבנה אלא מחשבין לחודש שלם, והרי זה לא בא בזמנו ומגורשת, גם נ"מ בנודר שיהיה אסור חודש דבר פלוני אינו אסור רק מבערב ולא מזמן המולד.
ואני תמה על מה הוכרח לפרש בציורים כאלה ולא בפשיטות שנ"מ למנות ר"ח משעת המולד ויהיה החציו השניה של אותו היום נחשב ליום שלם ולמחרתו יום שני, וכן להלאה, וזה נ"מ גדולה ופשוטה בחשבון כל המועדים וכלל חשבון השנה וענינים הרבה מאוד הנוגעים במצות עשה ול"ת ואיסורי כרת וכו', כמו פסח ויוהכ"פ וכדומה, וצע"ג.
. (מגילה ה' א׳)
עד חדש ימים. מכאן שאין נדוי פחות משלשים יום יחעיין ברא"ש פ"ג דמו"ק סי' ז' שהביא ירושלמי זה ופירשו דאין בהכרח שיהיה המנודה מנודה שלשים יום, משום דאם נתחרט על מעשיו מתירין לו נדויו מיד, ואם לא פייס גם לאחר ל' יום עומד בנדויו לעולם, אלא הכונה שלכתחילה מנדין אותו על ל' יום דהוי כעין זמן ב"ד ששיעורו ל' יום, ועיי"ש עוד ולפנינו בפרשה הסמוכה פ' י"ד בדרשה תכלם שבעת ימים.
. (ירושלמי מו"ק פ"ג ה"א)