כאשר ישא האומן. תניא, א"ר שמלאי, אזהרה לדיין שיסבול את הצבור, ועד כמה, א"ר חנן ואיתימא ר׳ שבתאי, כאשר ישא האומן את היונק טלא נתבאר ערך הדמיון בזה. ונראה שבא ללמד שאף אם יקרה שאחד מטריד ומצער את הדיין ומדבר קשות וגם מעיז פניו בו וכדומה מן הענינים המטרידים ומצערים את הגוף ואת הנפש, אל יאמר הדיין מה לי ולצרת המשרה הזאת, אניחנה ואפטר ממנה, או שישא בלבו טינא וכעס על בני אדם אלו, אלא ישא ויסבול משאם וטרחתם באהבה, והדמיון בזה מאומן ויונק הוא כמו שהאם האומנת את היונק שלה, הנה אע"פ שהתינוק מטריד וגם מצער לה כדרך התינוקות, בכ"ז הלא לא תשליכהו ולא תרחיקהו מעליה, אלא אדרבה תשעשעהו ותניקהו ותחזור ותחבקנו באהבה וחיבה, ובערך כזה יתנהג הדין עם הצבור גם בפגעו בו, כמבואר. –
ועיין בפירש"י בפסוק ט"ו וז"ל, ואם ככה את עושה לי – תשש כחו של משה כנקבה, עכ"ל. וכונתו ליישב הלשון את בל"נ ולא אתה, וכמה תמהו המפרשים שהרי תשישת הכח מוסבת על משה והלשון את מוסבת כלפי מעלה, וא"כ איך מיושב הלשון הזה, ולבד זה תמוה הדבר, כי כשרוצה לצייר תשישת כח במדה נפרזה האם לא מצא לתאר בבריה יותר חלושה מאשה.
ולכן נראה דהכונה תשש כחו של משה כנקבה המחלשת את הגבר בהזדוגות, ובזה ניחא הכל, כי באמת מוסב התואר כנקבה כלפי מעלה, והחלישות ההיא באמת גדולה היא באפיסת הכחות. .
(סנהדרין ח' א׳)
ועיין בפירש"י בפסוק ט"ו וז"ל, ואם ככה את עושה לי – תשש כחו של משה כנקבה, עכ"ל. וכונתו ליישב הלשון את בל"נ ולא אתה, וכמה תמהו המפרשים שהרי תשישת הכח מוסבת על משה והלשון את מוסבת כלפי מעלה, וא"כ איך מיושב הלשון הזה, ולבד זה תמוה הדבר, כי כשרוצה לצייר תשישת כח במדה נפרזה האם לא מצא לתאר בבריה יותר חלושה מאשה.
ולכן נראה דהכונה תשש כחו של משה כנקבה המחלשת את הגבר בהזדוגות, ובזה ניחא הכל, כי באמת מוסב התואר כנקבה כלפי מעלה, והחלישות ההיא באמת גדולה היא באפיסת הכחות. .
(סנהדרין ח' א׳)