ואם כל בהמה טמאה. בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר נור"ל שבא ללמדנו דבהמות קדשים שהוממו יוצאות לחולין ע"י פדיון, ועיין באות הסמוך.
, או אינו אלא בבהמה טמאה ממש איירי, כשהוא אומר (פ' כ"ז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך, הרי בהמה טמאה אמורה, הא מה אני מקיים ואם כל בהמה טמאה וגו', בבעלי מומין שנפדו נזואי אפשר לומר להיפך דשם איירי בבע"מ וכאן בבהמה טמאה ממש, משום דיותר סברא לומר דכאן איירי בבע"מ משום דכתיב בהמה טמאה אשר לא יקריבו, משמע שהיא טמאה רק לענין הקרבה, ואי טמאה ממש הרי היא טריפה גם לחולין, וע"כ איירי בבע"מ וכמש"כ. ומה שניחא ליה להכתוב לכתוב דין בע"מ בתואר שם טמאה ולא כתב סתם ואם בהמה אשר לא יקריבו ממנה והיינו יודעים דאיירי בבע"מ, דריש בתו"כ טמאה לרבות את המתה והיינו מפני שהיא טמאה ממש, ולכן כתיב כאן בלשון טמאה כדי לכלול גם המתה, וע"ע השייך לענין זה לקמן בפ' כ"ו.
. (תמורה ל"ב ב')
אשר לא יקריבו ממנה. תניא, יכול יפדו על מום עובר, ת"ל אשר לא יקריבו ממנה, שאינה קריבה כל עיקר, יצתה זו שאינה קריבה היום אבל קריבה למחר נטנסמך על הדרשות דלעיל דפסוק זה איירי בבהמת קדשים שנעשו בע"מ שיפדו, על זה אומר דרק אם נפל בה מום קבוע פודין אותה ולא במום עובר, ודריש כן מלשון אשר לא יקריבו דמורה על עתיד, משא"כ מום עובר קרב בעתיד אחרי עבור מומו, ועיין לפנינו בפ' ראה בפסוק רק בכל אות נפשך תאכל בשר (י"ב ט"ו) באה עוד דרשה בענין זה.
. (תמורה ל"ג א')
והעמיד את הבהמה. העופות סשהוממו לאחר שהוקדשו.
והעצים והלבונה וכלי שרת משנטמאו אין להם פדיון, שלא נאמר פדיון אלא בבהמה סאזה נסמך על הדרשה שבריש פסוק זה דכל הפסוק איירי בקדשים בע"מ שנפדו, עיין מש"כ שם, וממעט כאן דרק בהמה נפדית כשהוממה לאחר שהוקדשה, משא"כ הני, ומדייק כן מיתור מלת הבהמה, דדי היה לכתוב והעמיד אותה כיון דקאי על ואם כל בהמה שבראש הפסוק.
. (מנחות ק' ב')