1ויקחו אליך. א"ר שמואל בר נחמני, אליך ולא לי, לא לאורה אני צריך כבי"ל הבאור ע"פ מש"כ בס' החנוך בטעם מצות הנרות, שהוא לכבוד ולתפארת להבית ולכשיהיה הבית נהדר במאור יהיה לכבוד לישראל. וכהאי גונא כתב בחנוך בטעם ענין הקטורת שהוא להגדיל כבוד הבית שיהיה ריחו נודף כמו בארמנות מלכים, וכן כתבנו בפ' במדבר (ג' ל"ח) בענין השומרים שהיו שומרים במקדש ביום ובלילה שהוא מפני כבוד הבית. ועיין מש"כ בסמוך אות ט', וזהו כלל ענין הדרשה זו אליך ולא לי לא לאורה אני צריך, כלומר אין מאור זה צריך לגופיה, כדי שיהיה אור לי כביכול, אלא אליך, לכבוד ישראל. .
(מנחות פ"ו ב')
2שמן זית. תניא, הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה, שנאמר ויקחו אליך שמן זית זך כגיתכן דסמיך על מ"ש בסוף הוריות י"ג ב' הרגיל בשמן זית נחזר לו תלמודו של שבעים שנה, וגם סמיך זה על פסוק שלפנינו משום דעיקר מקום המאור כאן היה במקום הלחות שהם יסודי התורה כמבואר בפסוק הסמוך מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו. .
(ברכות נ"ז א׳)
3זך כתית. אין זך אלא נקי כדר"ל נקי משמרים. , ואין כתית אלא כתוש כהר"ל היוצא מן הכתוש. ובכלל יש תשעה מינין בשמן מפני שנוי מעשיו זית שגרגרו בראש הזית ובררו אחת אחת וכתשו ונתנו לסל השמן שיצא ממנו הוא הראשון, חזר אח"כ וטענו בקורה השמן שיצא ממנו הוא השני ואם חזר אחר שטענו וטחנו וטענו שניה הוי השמן שיצא ממנו שלישי, זיתים שמסקן כולן בערבוביא והעלן לגג וחזר ובירר גרגר גרגר וכתשן ונתנן לסל, השמן שיצא ממנו הוא הרביעי, ואם טענו בקורה אח"כ השמן שיצא ממנו הוא החמישי, ואם חזר וטחן וטען פעם שמה השמן שיצא ממנו הוא הששי, זיתים שמסקן וטענן בתוך הבית עד שילקו והעלן ונגבן ואח"כ כתש ונתן לסל השמן שיצא ממנו הוא השביעי, חזר וטען בקורה, השמן שיצא ממנו הוא השמיני, חזר וטחן וטען פעם ב' השמן שיצא ממנו הוא התשיעי, ומדאין כשר למנורה אלא היוצא מן הכתוש בלבד לכן אין כשר למנורה אלא ראשון ורביעי ושביעי בלבד. .
(מנחות פ"ו ב׳)
4זך כתית למאור. יכול יהיו כל המנחות טעונין שמן זית זך ת"ל זך כתית למאור, ואין זך כתית לממחות כוומפרש בגמרא בטעם הדבר משום דהתורה חסה על ממונן של ישראל, ופירש"י משום דמנחות מרובות הן ואלו היה צריך לחזור במנחות אחר שמן זית זך כתית היו מפסידין הרבה. עכ"ל, ויש להעיר ממה דמצינו בכ"מ בגמרא בענין הכלים שהיו במקדש שהיו עושין היותר יקרים משום דאין עניות במקום עשירות, ולא אמרו הסברא דהתורה חסה על ממונם של ישראל, וי"ל דדוקא בדבר של צבור היינו בדבר הבא משל צבור שייך אין עניות במקום עשירות משום דאין צבור מעני, משא"כ במנחות שכל יחיד מוציא לבדו מכיסו שייך בזה הסברא התורה חסה על ממונם. וע' מענין זה בס' תשובה מאהבה למהרא"פ ח"א סי' ג' וד'. .
(שם שם א׳)
5זך כתית למאור. אי למאור יכול יהא שמן זך כתית פסול למנחות ת"ל (כ"ט מ׳) ועשרון סלת בלול בשמן כתית, א"כ מה ת"ל למאור, מפני שהתורה חסה על ממונן של ישראל כזעיין מש"כ בדרשה הקודמת. .
(שם שם ב')
6להעלות נר. תני רמי בר חמא, פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם במקדש, כדי שתהיה שלהבת עולה מאליה ולא ע"י דבר אחר. משום שנאמר להעלת נר כחכגון פתילות של צמר שהאור אינו נאחז בהן אלא נחרך סביביו, וכן שמנים שאין נמשכין אחר הפתילה כמו זפת ושעוה ואליה וחלב ושמן העשוי מצמר גפן ובשבת חיישינן שמא יבא לתקן וממילא פסולים גם כאן משום דכתיב להעלת דמשמע מעצמן אבל אלה הצריכים תקון בשעת הדלקתן הרי אינם מעלים אור מעצמן.
ודע כי בנוסחא ש"ס כת"י וכן בדפוסים ישנים ליתא להמלה ושמנים ונראה גירסא זו נכונה, משום דשמנים אין צריך ללמוד מן להעלת דהא מפורש כתיב שמן זית זך, ונראה דאשתרבב הלשון מהענין בסמוך בגמרא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה.
ולפי גירסא ישנה זו ניחא מאד מה שקשה טובא לפי טעם הגמרא להעלת נר תמיד, הא איכא כמה שמנים שאסורים בשבת מפני טעמים אחרים כמו עטרן שריחו רע וחיישינן שמא יניחנו ויצא, וצרי שריחו נודף וחיישינן שמא יסתפק ממנו ויבא לידי כבוי, וכל אלה אינם שייכים בהטעם להעלת נר תמיד, וא"כ איך. כללה הגמרא לפי טעם זה כל השמנים, אבל לפי הגירסא ישנה ניחא, דשאר שמנים פסולים במקדש משום דכתיב שמן זית זך.
והנה ברמב"ם פ"ג מתמידין הט"ו איתא הלשון אין מדליקין בהם במקדש – במנורה, ומבואר דס"ל דבשאר הנרות שבמקדש מותר כל השמנים, ונראה דלמד כן ממה שהקשו בסוגיא כאן על דין זה מהא שהיו עושין פתילות מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם שהיה בהם צמר, וצמר מין פתילות האסורות הוא, ומשני שמחת בית השואבה שאני משמע ליה דזולת המנורה מותרין כל הפתילות, וכן משמע ע"פ הסברא משום דכיון דעיקר פסול זה אנו למדין מן להעלת נר, וזה כתיב רק במנורה. .
(שבת כ"א א׳)
7להעלת נר. א"ר שמואל בר רב יצחק, כתיב להעלת נר תמיד, שיערו לומר אין לך עושה שלהבת אלא פשתן כטבדרשה הקודמת בא ענין זה בלימוד בשלילה בפתילות שאין מדליקין בהם, וכאן למד בחיוב הפתילות הכשרות, והכונה אחת היא עם הקודמת. .
(ירושלמי סוכה פ"ה ה"ג)
8להעלת נר תמיד. תמיד ואפילו בשבת, תמיד ואפילו בטומאה לובכל קרבנות הצבור שזמנם קבוע, דבכהאי גונא טומאה דחויה כמבואר בתמורה י"ד א', אבל אין הפירוש תמיד ביום ובלילה כמו תמיד של לחם הפנים (פ' תרומה) דמערב עד בקר כתיב, וע' תוס' חגיגה כ"ו ב'. .
(תו"כ ס"פ אמור)