1ארך החצר. המוכר את החצר מכר בתים בורות שיחין ומערות, דילפינן מחצר המשכן [דכתיב ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים] יזר"ל ובכלל אלו מאה אמה היי קודש הקדשים ואהל מועד שהם כמו בתים וקראן הכתוב חצר, מכאן שהבתים נכללים בשם חצר. ובס' רה"ז הביא עיקר ענין זה משם הר"ן והקשה עליו די"ל דשאני משכן דלאו בית דירה הוא, משא"כ בית דירה צריך לפרט הבית וכו', ונראה דלא קשה כלל, שהרי מצינו בערכין ל"ג ב' דגם בבית דירה נכללו הבתים בשם חצר, דפריך שם לענין בתי החצרים ולכתוב חצרים ולא בעי בית, וכי תימא הו"א חצר בלא בית משמע, ההיא קרפף נקרא, הרי מפורש דשם חצר כולל גם בתים שבתוכו, ודו"ק. .
(ב"ב ס"ז א׳)
2ורחב חמשים בחמשים. כמה שיעור סאתים – כחצר המשכן, דאמר קרא ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים יחבאור הענין דקי"ל כל היקף שלא הוקף לדירה כגון גנות ופרדסים שאינן עשויין אלא לשמור בתוכן אסרו חכמים לטלטל בתוכה יותר מד' אמות אם הוא יותר מסאתים, אבל אם הוא סאתים, שהוא שיעור שבעים אמה וד' טפחים על שבעים אמה וד' טפחים מותר לטלטל בכולו, ומפרש בזה מקור לשיעור זה של סאתים דילפינן מחצר המשכן, דלכאורה קשה הלשון רוחב חמשים בחמשים, הא הוא רוחב חמשים ואורך מאה והול"ל ורוחב חמשים במאה אלא אמרה תורה טול חמשים שארכו יתר על רחבו וסבב חמשים הנותרים דהוו להו שבעים אמה וד' טפחים מרובעים, כיצד עשה מהם ה' רצועות של עשר אמות רוחב חמשים אמה אורך, תן אחת למזרחה ואחת למערבה, הרי ארכה שבעים ורחבה חמשים, שים אחת לצפון ואחת לדרום הרי שבעים על שבעים, אלא שהקרנות פגומים לכל קרן וקרן עשר על עשר מפני התוספת שהוספת, טול מן הרצועה החמשית ארבע חתיכות של עשר על עשר ושים לארבע קרנות ונתמלאו, טול עשר על עשר הנותרים שהם ששים טפחים על ששים טפחים ועשה אותן רצועות של שני טפחים הרי שלשים רצועות אורך כל אחת עשר אמות שהן כולן ש' אמות תן שבעים לכל רוח הרי ע' אמות וד' טפחים על ע' אמות וד' טפחים אלא שהקרנות פגומין טפחיים על טפחיים ונשארו בידך כ' אמה, טול מהם ח' טפחים ושים לקרנות ונתמלאו ונשארו בידך י"ח אמות וד' טפחים באורך ברוחב טפחיים והיינו דבר מועט שנקרא בגמ' מפני שאם באת לחלקן ולהקיף בהן אין מגיע תוספת לרוחב שני שלישי אצבע, דהא בעי למיעבד מינה רצועה של רפ"ב אמה [וכצ"ל ברש"י] אורך להקיף הד' רוחות.
ודע שכתב הריב"ש בתשובה סי' ר"א בשם הראב"ד, דמה דקיי"ל בעירובין נ"ז ב' דלענין מדידת אלפים אמה חוץ לעיר לענין תחום שבת שמודדין מקיר העיר וחוצה, וקי"ל כל בית דירה שהוא יוצא מהעיר, אם היה בינו ובין העיר שבעים אמה ושני שלישים דהיינו ד' טפחים [ואמה הוא בת ששה טפחים וטפח הוא רוחב ד' גודלין, מנחות מ"א ב'] מודדין האלפים אמה מאותו בית, סמכו בזה השיעור על רבוע של חצר המשכן, כמבואר לפנינו בדרשה דטול חמשים וסבב חמשים שהוא שבעים אמה ושיריים. וטעם הדבר שסמכו בזה על רבוע של חצר המשכן י"ל פשוט משום דכיון דעיקר המדידה מחוץ לעיר ילפינן בעיריבין שם מדכתיב בפ' מסעי מקיר העיר וחוצה ולא אתפרש שיעור החוצה נתנו חכמים שיעור כמו חצר המשכן, כמבואר.
ועיין ביו"ד סי' נ"ז ס"ט לענין הא דחוששין לספק דרוסה, כגון אם ראו ארי שנכנס לבין השוורים למקום צר שאינם יכולים לברוח מפניו חוששין שמא דרס אותם, והאחרונים שם חקרו בשיעור מקום רחב וכתב בס' דמשק אליעזר דהיכא דהוי כחצר המשכן והיינו שבעים אמה ושני שלישים נקרא מקום רחב, וזה נסמך ג"כ על הדרשה שלפנינו טול חמשים וכו', ובכ"ז נראה פשוט דלא לכל מילי אפשר לדמות בזה לחצר המשכן, דהא בו היה הבנין מוקף עשרה על שלשים, וזה היה בכלל החצר, אבל לענין דרוסה דבעינן מקום רחב ממש שיהיו יכולים לברוח צריך שיהיה זה השיעור ע' אמה ושני שלישים פנוי ממש, ודו"ק. .
(עירובין כ"ג ב')
3ורחב חמשים בחמשים. מהו חמשים בחמשים יטמדייק הלשון נ' בנ' אחרי דהאורך היה ק' אמה הול"ל ורוחב חמשים במאה, ואע"פ דבדרשה הקודמת ביאר לשון זה, אך שם הוא רמז לענין איסור שבת וכאן רוצה לפרש בפשטות לענין משכן. אמר אביי, העמד משכן על שפת חמשים כדי שיהיה חמשים אמה לפניו ועשרים אמה לכל רוח ורוח כר"ל העמד משכן על מקום שכלים שם החמשים של חצר משנכנסין לה בפתחה של מזרח כדי שיהיה נ' אמה של חצר לפני המשכן וכ' אמה לכל רוח ורוח שהמשכן ארכו ל' כדכתיב בפרשה הקודמת עשרים קרשים ורחב הקרש אמה וחצי ורחבו של משכן תופס עשר אמות כדכתיב ששה קרשים שהן ט' אמות ושתי קרשים למקוצעות שהן ג' אמות רוחב והאמה מכאן והאמה מכאן לכסות עוביו של קרש שבכל צלע שמדתו אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן להשלים ולמלא החלל לעשר וכשאתה מעמידו למשכן לסוף חמשים ובאמצע רחבה של חצר נשאר מהנ' על נ' של חצר עשרים אמות לשלש הרוחות אלא שעובי הקרשים ממעט מהן אמה לכל צד, והכא חללה חשיב, ועובי הכתלים בכלל העשרים אמה של כל רוח ולפניו למזרחו לא היו הקרשים אלא מסך והיינו וילון. ..
(עירובין כ"ג ב')
4ורחב חמשים בחמשים. תניא, אלפים אמה של שבת אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמה דאמר קרא ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים, אמרה תורה בחבל של נ׳ אמה מדוד כאגם בכאן מדייק כמבואר בדרשות הקודמות דהלשון ורחב חמשים בחמשים אינו מבואר, דהא האורך היה מאה אמה והו"ל ורחב חמשים במאה, ואע"פ דבדרשות הקודמות דרשינן לשון זה אך לדידהו הול"ל ורחב חמשים חמשים ומדאמר בחמשים ש"מ תרתי, ואמנם עיקר ענין זה אינו אלא מדרבנן ואסמכוה אקרא. .
(שם נ"ח א׳)