1ועמדו שני האנשים. ת"ר, נאמר כאן שני ונאמר להלן (פ' י"ד) על פי שני עדים, מה שני שנאמר להלן בעדים איירי אף שני שנאמר כאן בעדים איירי נולכאורה אי משום דמיון המלות לבד קשה הלא מצינו מלת שני גם בבעלי דינין, שני אנשים נצים, עד האלהים יבא דבר שניהם, שני אנשים היו בעיר אחת (שמואל ב י״ד:ו׳) וכדומה, וגם מה טעם ללמוד משווי המלות. אבל באמת נראה הכונה דכיון דפסוק הקודם דכתיב בו שני בודאי בעדים איירי כדכתיב שם עפ"י שני עדים ועליו סמוך וסובב הפ' הזה ועמדו שני האנשים א"כ בודאי גם הוא מוסב על העדים, ואעפ"י דבהכרח גם בבע"ד איירי כדכתיב אשר להם הריב, אך משנוי הלשונות ש"מ תרתי, דקאי גם על בע"ד גם על עדים, ודריש אשר להם הריב כמו ואשר להם הריב, כלומר ועמדו העדים וגם אלה אשר להם הריב, ודו"ק.
.
(שבועות ל' א')
2ועמדו שני האנשים. ת"ר, ועמדו שני האנשים, מצוה לבעלי דינין שיעמדו נזואין זה סותר לדרשא הקודמת דפסוק זה בעדים איירי, דכפי שבארנו שם איירי הפסוק גם בבע"ד גם בעדים, יעו"ש.
.
(שם שם)
3ועמדו שני האנשים. תניא, העדים מצותן בעמידה, דכתיב ועמדו שני האנשים נחעיין מש"כ לעיל אות נ"ו דפסוק זה איירי גם בעדים. וע' משכ"ל בפ' ואתחנן בפ' את ה' אלהיך תירא הנוגע לענין דין זה.
ודע שכתבו התוס' בב"ק צ' ב' בשם רשב"ם דהא דקיי"ל אין עד נעשה דיין הוא מטעם הדרשה בשבועות ל' א' ועמדו שני האנשים לפני ה', שני האנשים אלו העדים, לפני ה' אלו דיינים, משמע שיעמדו העדים לפני הדיינים, ולא שיהיו העדים בעצמן יושבין ודנין, עכ"ל. והנה אעפ"י שפשטות הכתוב כן הוא, בכ"ז תימא הוא שהביאו דרשה זו מגמרא ולא נמצאת לפנינו, וגם בסמוך דרשינן לפני ה' לדרשה אחרת, וצ"ע.
.
(שם שם ב')
4שני האנשים. מה ת"ל שני, שלא יהא אחד עומד ואחד יושב, אחד מדבר כל צרכו ולאחד אומר הדיין קצר דבריך נטטעם הדבר כדי שלא יראה האחד ביתרון כבוד חבירו ויסתתמו טענותיו. וטעם הדרשה מלשון שני הוא משום דבעלמא אמרינן דכ"מ שנאמר מספר שני מורה על זה שיהיו שוים בערכם ותכונתם, דאל"ה לא הו"ל לכתוב שני כיון דמעוט רבים שנים, וכה דרשינן ביומא ס"ג ב' שתי צפרי מצורע ושני שעירי יוהכ"פ שיהיו שוין במראה ובקומה ובדמים, וכן דרשינן בתו"כ פ' אמור בשני עשרונים שבלחם הפנים ובספרי בשתי חצוצרות ועוד הרבה, וגם הכא דריש מעין זה בענין אחר שיהיו שוים בעמידתם ובדבורם וכדמפרש, וע"ע לפנינו מענין זה בפ' קדושים בפ' בצדק תשפוט עמיתך.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"ג ה"ט)
5האנשים. אנשים ולא קטנים, מלמד שהקטנים פסולים לעדות סואפילו אלה שמקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלים, יען כי לענין עדות לא תלי' בחורפי' רק גזה"כ דבעינן שיהי' גדול כהוראת שם איש שהוא לא פחות מבן י"ג שנה ויום אחד כמבואר לפנינו בפ' וישלח בפסוק ויקחו שמעון ולוי איש חרבו, וגם לבד גזה"כ י"ל דלא שייך עדות בקטנים דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה, שהרי הקטן אינו בר עונשין.
.
(ב"ב קנ"ה ב')
6אשר להם הריב. יבא בעל הריב ויעמוד על ריבו, מכאן שאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין סאועי' לפנינו בפ' משפטים בפ' והועד בבעליו, ואין דין זה רק בד"נ אבל בדיני ממונות אין זה אלא מדרבנן, וע' בחו"מ סי' ק"י ס"ו.
[ספרי].
7לפני ה'. צריכים העדים לידע לפני מי הם מעידין ומי עתיד להפרע מהם, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' סבוכלשון זה איתא בגמרא כאן לענין דיינים שצריכים לידע לפני מי הם דנים וכו' ויליף מפ' בתהלים אלהים נצב בעדת אל. והנה לענין דיינים כתבוהו הפוסקים ולענין עדים השמיטוהו, ולא ידעתי למה, ואי משום דפשטות הכתוב איירי בבעלי דינים, אך בשבועות ל' א' וב' אוקמו מפורש פסוק זה גם בעדים כמובא בדרשות הקודמות, וצע"ג.
.
(סנהדרין ו' ב')
8לפני ה'. תניא, בשעה שנדון ינאי המלך לפני ב"ד, אתא ויתיב, אמר לו שמעון בן שטח, ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך, לפי שלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' סגואעפ"י דקיי"ל בשבועות ל' ב' דמותר להושיב שני הבעלי דינים וא"כ הי' באפשר להושיב אותו וגם את הבעל דין שכנגדו, כתבו התוס' דזה הוא רק בד"מ אבל בדיני נפשות צריכין שניהם לעמוד, והכא בדיני נפשות איירי, וע' בתוס' זבחים י"ז א'.
.
(שם י"ט א')
9לפני ה', תניא, אין לי שעומדין אלא נדונין, מניין שגם השואל הלכות ואגדות עומד, ת"ל ועמדו שני האנשים לפני ה' סדלפנינו בירושלמי הלשון ת"ל עמדו ועמדו, ואין כל באור לזה. ואולי ט"ס הוא, ועיקר הכונה הוא אלשון לפני ה', דכל ענין שהוא לפני ה' צריך לעמוד, והשואל הלכה הוא משיג ידיעת התורה והוא בערך קבלת תורה מסיני וכמ"ש בברכות כ"א ב' כל המלמד תורה לבנו כאלו קבלה מהר סיני, והוי זה בכלל לפני ה', ואסמכתא היא. ויתכן דמה שאמרו בעירובין נ"ד ב' עד ימות ר"ג היו לומדין תורה בעמידה סמכו על זה הדרש.
.
(ירושלמי נדרים פ"י ה"ח)
10לפני ה'. כי הוו אתו לדין לפני ר"ע היה אומר להם דעו לפני מי אתם עומדים, שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' – לפני ה' ולא לפני עקיבא בן יוסף סהכונת אמירה זו לאיים על הבעלי דינים שיגידו האמת, יען כי אעפ"י שיכולים לרמות את הדיין שהוא בו"ד אבל מכיון שמעודים לפני ה' היודע הכל יגידו האמת ולא יענשו.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א)