כי יקום וגו'. תנא רבי הושעיא, בשתי כתי עדים הכתוב מדבר, כי יקום עד חמס באיש, עד זומם שהוא עונה באיש נגר"ל לא כדמשמע דאיירי בעד המעיד על בעל דין משום דזה כבר נתבאר ענינו, וגם הלשון אינו מכוון לענין זה שענינו כמו לענות בו שקר, ואין זה שייך בעדות על בעל דין רק אעדים, אלא איירי בעד זומם שמזים את העד שהעיד, וכדמפרש, וע"ע בתחלת פסוק הסמוך.
, לענות בו סרה – בו ולא בעדותו נדר"ל לא שיכחיש את גוף העדות אלא את העדים עצמן, וכגון עדים שהעידו באחד שהרג את הנפש או לוה מנה מפלוני ביום פלוני ובמקום פלוני ובאו עדים אחרים ואמרו שפלוני זה היה עמהם ביום פלוני במקום פלוני ולא הרג זה את זה ולא לוה זה מזה, אין אלו נקראין זוממין אלא הוו שתי כתי עדים המכחישות זא"ז, כת אחת אומרת שהרג פלוני או לוה מפלוני וכת אחת אומרת שלא הרג ולא לוה, ולכן אין אלו המכחישים נאמנים משום דהוו תרי ותרי, ומאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, אבל אם אומרים אין אנו יודעים שזה הרג או לוה ביום זה בבבל אלא רק אנו מעידים שאתם עצמכם עמנו הייתם ביום זה בירושלים הרי אלו זוממין. וטעם הדבר דמהימנינן לאלו אעפ"י דהוו ג"כ תרי ותרי, יען דמעידים על גופן של עדים והם אין נאמנין על עצמן לומר שלא עשינו כך וכך, דהוו כמו בעלי דינין וכאלו העידו עליהם שהרגו את הנפש או חללו את השבת.
.
(ירושלמי מכות פ"א ה"ז)
(ירושלמי מכות פ"א ה"ז)