קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 33 · פסקה 21

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
שם חלקת מחקק ספון. מכאן דמשה נקבר בנחלת בני גד סוועיין בריש פרשה הבאה בפסוק אל הר נבו, ובדרשה הבאה דרשינן מכאן דמשה נקרא מחוקק. ולכאורה שתי הדרשות תלויות ונסמכות זו בזו, כלומר כאן ילפינן דמשה נקבר בנחלת גד מדהוא נקרא מחוקק והתם ילפינן דנקרא מחוקק מדידעינן שנקבר בנחלת גד, וי"ל דכאן דריש מלשון חלקת מחוקק ספון דמשמע שאותה החלקה ספונה וטמונה מכל בריה, וזה בהכרח קאי רק על משה דכתיב בי' ולא ידע איש את קבורתו, ועיין בפירש"י בפסוק זה.
אך אמנם כך דרך הדרשות בש"ס להסמיך שתי דרשות זו בזו וזו בזו, ולדוגמא בברכות כ"ו ב' ויצא יצחק לשוח בשדה אין שיחה אלא תפלה שנאמר ולפני ה' ישפך שיחו, ובע"ז ז' ב' ולפני ה' ישפוך שיחו אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, ובמגילה י"ג א' ויהי אומן את הדסה אין הדסה אלא צדקת וכה"א והוא עומד בין ההדסים, ובסנהדרין צ"ג א' דריש והוא עומד בין ההדסים אין הדסים אלא צדיקים וכה"א ויהי אומן את הדסה [והעירו מזה התוס' שם בברכות], ובר"ה י"א א' מביא ראיה לפסוק שמעו הרים את ריב ה' דהרים נקראו אבות מפסוק מדלג על ההרים [ועיין ברש"י שם], ובמ"ר פ' בא פרשה ט"ו מביא הראיה להיפך, לפסוק מדלג על ההרים מפסוק שמעו הרים. ובר"פ ויצא פירש"י ויפגע במקום כמו ופגע ביריחו, וביהושע ט"ז פי' ופגע ביריחו כמו ויפגע במקום, ועיי"ש במ"ר, ועוד כהנה.
.
(סוטה י"ג ב')
2
שם חלקת מחקק ספון. מכאן דמשה נקרא מחוקק סזעיין מש"כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן. .
(ב"ב ט"ו א')
3
צדקת ה' וגו'. משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל סחמשפטים הם דיני התורה, והנה אעפ"י שגם ישראל קיימו את התורה, בכ"ז תלה הכתוב את מעשיהם במשה מפני שהוא הביאם לזה. ודריש דהלשון צדקת ה' וגו' קאי על משה ולא על גד, יען דזה מוסב על השם חלקת מחוקק דקאי על משה כבדרשה הקודמת. (אבות פ"ה משנה י"ח)
4
צדקת ה' וגו'. תניא, בשעה שמת משה, היה מוטל בכנפי שכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל סטומבואר עוד בסוגיא כאן שהקב"ה אמר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און ועיין מש"כ באות הקודם דמפרש דלשון זה קאי על משה ולא על גד, יעו"ש. ובאחת מכתבי אגדה שלנו בארנו כונת המאמר בכלל כי כידוע היה משה עמוס בקנאת ה' מישראל וכבודו ותורתו בכל תוקף מדת הדין וכמש"כ לעיל בפ' תבא ריש פרשה כ"ח פסוק א', אמנם מה שנוגע לו לעצמו לגופו ולכבודו הפרטי הי' ענו מכל האדם, כנודע. וגם ויתר על שלו לפנים משורת הדין, וענין ויתור לפנים משורת הדין כלול במלת צדקה כמבואר בחולין קל"ג א' צדק צדק תרדוף – צדק משלך ותן לו, ולכן על קריאת הקב"ה מי יתיצב לי עם פועלי און, כלומר מי יקנא קנאתי, על זה ענו המלאכים, אשר בכ"ז אף כי היה קנאי היינו רק בנוגע להקב"ה, אבל בנוגע לו לעצמו עשה צדקה, כלומר ויתר על שלו, וזהו הבאור צדקת ה' עשה – בנוגע לו, ומשפטיו – של הקב"ה – עשה עם ישראל, כלומר בנוגע להקב"ה עשה בדין ובמשפט, ודו"ק. .
(סוטה י"ג ב')
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad