שבע רצון ומלא. א"ר אחא, שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה, מלא, עטור, ומודח, ושלשתן בפסוק אחד, נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', שבע – עיטור, רצון – מודח, ומלא כמשמעו. א"ר חנינא, ואם עשית כן, מה כתיב תמן, ים ודרום ירשה, אתה זוכה לירש העוה"ז ועוה"ב עהתוס' בברכות נ"א א' פירשו מדהוי לי' למכתב ים ודרום רש וכתיב ירשה, הרי יו"ד ה"א יתירים, וביו"ד ה"א נבראו שני עולמות כדאמרינן במנחות כ"ט ב' כי ביה ה' צור עולמים וכו', עכ"ל. ומה שכתבו דהו"ל לכתוב רש נראה דכיונו ללשון הפסוקים בפ' דברים עלה רש כאשר דבר ה' (א' כ"א) ואת ארצו החל רש (ב' כ"ד ול"א) ובמ"א (כ"א ט"ו) קום רש את הכרם. –
והנה בברכות שם מפרשי בגמרא ענין עיטור, רב יהודה מעטרו בתלמידים, כלומר שתלמידיו סיבבים אותו כשהוא מברך, רב חסדא מעטר לו בכוסות, ויש בזה שני פירושים, האחד – שהיה שופך מכוסות הרבה לכוס אחד כדי לטרוח הרבה משום חביבות המצוה, והפי' השני שהיה מסבב כוס של ברהמ"ז בהרבה כוסות כדי שיראה שהוא מברך על יין לשובע, ומדרשות הירושלמי שלפנינו דדריש שבע זה עיטור – מורה כפי' השני שמעטרים אותו בכוסות הרבה שזה רמז לשביעה. וגם בכלל מורה דרשת פסוק זה דעיקר המנהג כרב חסדא שמעטר אותו בכוסות לא כרב יהודה שמעטרו בתלמידים, יען דרמז שביעה מורה על כוסות הרבה וכמש"כ, ותמיהני שהתוס' בברכות שם הביאו זה הירושלמי ולא העירו מאומה ממש"כ, אמנם אצלנו אין נוהגים כלל מנהג עיטור, כמבואר באו"ח סי' קפ"ג עיי"ש.
ומה שאמר רצון זה מודח, אפשר לומר משום דכיון דהכוס אינו מודח נפשו של אדם קצה בו, ואין זה רצון הנפש. .
(ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה)
והנה בברכות שם מפרשי בגמרא ענין עיטור, רב יהודה מעטרו בתלמידים, כלומר שתלמידיו סיבבים אותו כשהוא מברך, רב חסדא מעטר לו בכוסות, ויש בזה שני פירושים, האחד – שהיה שופך מכוסות הרבה לכוס אחד כדי לטרוח הרבה משום חביבות המצוה, והפי' השני שהיה מסבב כוס של ברהמ"ז בהרבה כוסות כדי שיראה שהוא מברך על יין לשובע, ומדרשות הירושלמי שלפנינו דדריש שבע זה עיטור – מורה כפי' השני שמעטרים אותו בכוסות הרבה שזה רמז לשביעה. וגם בכלל מורה דרשת פסוק זה דעיקר המנהג כרב חסדא שמעטר אותו בכוסות לא כרב יהודה שמעטרו בתלמידים, יען דרמז שביעה מורה על כוסות הרבה וכמש"כ, ותמיהני שהתוס' בברכות שם הביאו זה הירושלמי ולא העירו מאומה ממש"כ, אמנם אצלנו אין נוהגים כלל מנהג עיטור, כמבואר באו"ח סי' קפ"ג עיי"ש.
ומה שאמר רצון זה מודח, אפשר לומר משום דכיון דהכוס אינו מודח נפשו של אדם קצה בו, ואין זה רצון הנפש. .
(ירושלמי ברכות פ"ז ה"ה)