1וכי תשגו וגו׳. תניא, הני קראי בעובד עבודת כוכבים כתיבי, מאי משמע, אמר קרא וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות, הוי אומר זו עבודת כוכבים נחבאור הענין, כי אע"פ שפשטות הדברים איירי הפסוקים במי שאינו מקיים כל מצות התורה, אך לא ניחא לחז"ל לפרש כן, יען כי מלשון והיה אם מעיני העדה נעשתה משמע דאיירי בעבירה שנעשית ולא בעבירה שלא נעשית, וגם הלשון נעשתה משמע דאיירי בעשיית עבירה אחת, ואך לפי"ז קשה הלשון את כל המצות האלה, ולכן דרשו חז"ל דאיירי בעובר על מצוה אחת השקולה כנגד כל המצות, ועבירה כזו היא רק בעובד עבודת כוכבים וכמבואר בדרשה הבאה, ובגמ' איתא עוד דרשת רבי להכרח דאיירי בעובד עבודת כוכבים, מדכתיב אשר דבר ה' אל משה ובפ' הסמוך כתיב את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה, איזו היא מצוה שהיא בדבורו של הקב"ה וצוה ע"י משה הוי אומר זו עבודת כוכבים, דתנא דבר"י אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, והעתקנו דרשת חכמים, ועוד דרשה הובא בגמ' לענין זה ונדחית, ולכן השמטנוה.
.
(הוריות ח׳ א׳)
2את כל המצות האלה. תניא, מניין לעבודת כוכבים שקשה מכל העבירות שבתורה, שנאמר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה נטנסמך על הדרשה הקודמת דפסוקים אלו איירי בעובד עבודת כוכבים, ומדקרי ליה התורה שעובר בזה על כל המצות מבואר שקשה היא מכל העבירות, וטעם הדבר פשוט, מפני שהמודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה והנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם הראשון עד סוף העולם, וזהו דכתיב כאן מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם, והיינו שכופר מראשית ועד אחרית הימים, והוא יסוד כל המצות כולן. ובספרי ריש פ' ראה בפסוק אם לא תשמעו וסרתם ועבדתם וגו' הובאה עוד דרשה בענין זה, ועיין מש"כ שם בזה. –
ועל יסוד דרשה זו כנראה אמרו חז"ל בכ"מ חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה, עיין בחולין ה' א'. ולכאורה צ"ע דהא מבואר שם דמחלל שבת בפרהסיא הוי ככופר בכל התורה אע"פ שכופר בעבודה זרה, עי"ש ברש"י, וא"כ למה כלל רק עבודת כוכבים בדמיון זה.
ונראה דהלשון שבגמ' הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה, בלשון כבוד נאמר, ועיקר הכונה היא להיפך, המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה, ומצינו לחז"ל שהיו מדברין בדרך כבוד בלשון היפוך בענינים כאלה, כמו במגילה ט"ו א' גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה, ובגיטין מ"ו א' והאי דלא קטלינהו – משום קדושת השם, דהכונה מפני חלול השם, ובקדושין ל' ב' השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום, שפירושו קללת או"א לקללת המקום, ובסוטה ל"ד ב' שעשה עצמו מך דהכונה על כחו של הקב"ה כביכול, ובב"מ ע"ה ב' שמשימים משה חכם ותורתו אמת, דהכונה להיפך בלשון סג"נ ובברכות ד' ב' מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, ובתענית ז' ב' חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים, ובסנהדרין ס"ג א' נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה, והכל נאמר בלשון סג"נ בדרך כבוד לישראל ולתלמידי חכמים, ולפי"ז אתיא הענין כאן כהוגן, וכ"מ בספרי.
.
(ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט)
3לדרותיכם. תנא דבי רבי ישמעאל, כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות סר"ל זירוז מיד, שיהא מהיר וזריז בדבר, וגם מורה על צווי לדורות, ועיין באות הסמוך.
, זירוז מיד, דכתיב (פ׳ ואתחנן) וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, ולדורות – דכתיב מן היום אשר צוה ה׳ והלאה לדרותיכם סאנראה דאין הפי' דבכלל הפעל צו מורה על לדורות, שהרי מצינו פעמים אין מספר שזה הפעל מורה על פקודה לשעה, כמו ויצו יוסף לאשר על ביתו, ויצו פרעה לכל עמו, וכהנה עצמו מספר, אלא הפי' דפעל צו דכתיב בחקים ומשפטים מהקב"ה הם מצות לדורות. וטעם הדבר שמשונה צואת הקב"ה מצואת בו"ד הוא פשוט, מפני שבו"ד אין כחו לצוות לדורות כי איננו נצחי, וגם ברבות הימים ישתנו הדברים ואין כל צורך עוד בהצווי, או שיש לשנותו, משא"כ הקב"ה שהוא חי וקיים לעד, וגם כל דבר ודבר היוצא מפיו הוא דבר שיש לו קיום וחזוק עד עולמי עד.
אך צ"ע לכאורה שמביא ראיה לסתור, שהרי בצו שביהושע שמביא בזה כתיב גביה וחזקהו ואמצהו. ובצו שבפרשה שלפנינו כתיב [אשר צוה ה'] והלאה לדורותיכם, משמע דאי לאו דכתיב הני תוספת דברים לא היה די בפעל צו לחוד להורות על זירוז ועל דורות, וא"כ איך יליף מכאן לכל מקום.
ונראה הכונה דפעם אחת גילה הכתוב ענינו של פעל צו בדינים וחקות התורה ומורים כן על שאר מקומות, ודריש כאן בדרך גז"ש כמו כתיב הכא וכתיב התם מה התם זירוז ולדורות אף הכא זירוז ולדורות, ודו"ק.
.
(קדושין כ"ט א')
4לדרותיכם. תניא, החשוד על עבודה זרה חשוד על כל מצות שבתורה, ולא למפרע אלא מכאן ולהבא, שנאמר מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם סבהא דחשוד הוא על כל המצות הוא משום דכמו הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה (חולין ה' א') כן להיפוך, ונסמך על המבואר בפסוק הקודם דפסוקים אלו בעובד עבודה זרה איירי. ונ"מ בזה לענין כמה דברים כמו לענין שחיטה ששחט עד העת ההיא, ולענין יין נסך ועוד.
.
(תוספתא בכורות פ"ג)