תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 15 · פסקה 21

מראשית עריסותיכם. תניא, מניין שהתרומה חייבת בחלה, שנאמר מראשית עריסותיכם מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה ^נגעיין מש"כ בפסוק הקודם בדרשה חלה תרימו תרומה. .
(ירושלמי חלה פ"א ה"ה)

מראשית עריסותיכם. תניא, האומר כל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת, שנאמר מראשית ולא כל ראשית ^נדכבר ידוע טעם דרשות כאלו בכל הש"ס דמ"ם מורה על מקצת או פרט מאותו הדבר, וכמו בריש פ' ויקרא מן הבהמה ולא כל הבהמה, והרבה כהנה. והר"ש והרע"ב פ"א מ"ט דחלה כתבו בטעם דין זה משום דכתיב ראשית שיהיו שיניה ניכרים, ואם אין שיריים אין ראשית, ואחריהם נמשכו הרבה מפרשים ופוסקים, ולא ידעתי מה סאני להו דרשת הירושלמי אשר היא דרשה מקובלת כמה וכמה פעמים גם בבבלי, כמש"כ, ובפרט כי לפי המתבאר בסוגיא דחולין קל"ו ב' לא קיימא הך דרשה שיהיו שיריה ניכרין, ולכן מבואר שם דבראשית הגז אע"פ דכתיב גביה ראשית בכ"ז אם אמר כל גזיותי ראשית הגז דבריו קיימין, וצ"ע.
ובזה קשה על הרדב"ז בפי' הרמב"ם פ"י ה"ח מביכורים במה שפסק הרמב"ם באומר כל גזיותי ראשית הגז דבריו קיימין, והקשה הרדב"ז, דהא כתיב גביה ראשית ובעינן שיהיו שיריה נכרין כמו גבי חלה ותרומה, עכ"ל. וניכרים הדברים שנגרר אחר פי' הר"ש שהבאנו דבחלה הטעם דבעינן שיהיו שיריה ניכרין, אבל לפי שהבאנו הדרשה מירושלמי כאן דבחלה היינו טעמא משום דכתיב מראשית ודרשינן ולא כל ראשית, א"כ ממילא בראשית הגז דלא כתיב מראשית [רק ראשית], לכן בעושה כל גזותיו ראשית הגז דבריו קיימין ולא קיי"ל הדרשה שיריה ניכרין, וע"ע בתוס' חולין שם, ודו"ק. .
(ירושלמי חלה פ"א ה"ו)

תתנו לה'. תניא, המקדש בתרומה מקודשת, ואע"פ דכתיב בה תתנו לה' לא כתיב בה קודש ^נהומסיק בגמרא דבעינן שיכתוב קודש לה' כמו במעשר שני (ס"פ בחקתי) וכל מעשר הארץ קודש לה', ולכן אסור לקדש בו את האשה, אבל היכי דכתיב לה' לחוד כמו הכא או קודש לחוד כמו בשביעית (פ' בהר) קודש תהיה לכם, מקודשת, משום דמשמע דאע"פ שקודש היא בכ"ז מסורה היא לכם, וע"ע בסוגיא. .
(קדושין נ"ג א׳)

תתנו לה׳ תרומה. מלמד שצריך שיהא בה כדי שיעור מתנה, מכאן אמרו, שיעור חלה של בעה"ב אחד מכ"ד ושל נחתום אחד ממ"ח ^נודבעה"ב שאופה לעצמו עיסתו מועטה ובשיעור פחות מאחד מכ"ד אין שיעור נתינה, אבל העושה למכור בשוק עיסתו מרובה, לכן גם באחד ממ"ח יש כדי נתינה. , [וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אהד ממ"ח], מאי טעמא, לפי שהאיש עינו יפה והאשה עינה רעה ^נזהוספנו התיבות שבמוסגר, יען כי מסוף הדברים לפי שהאיש וכו' נראים כי חסרים המה, וגם כן הוא הלשון במשנה ז' פ"ב דחלה. והמפרשים שם כתבו באור הענין דאשמעינן דגם האשה שעושה למכור בשוק אע"פ שעיסתה קטנה ג"כ שיעורה אחד ממ"ח [שדרך האשה ללוש עיסה קטנה], וכתבו הטעם משום דלא פלוג רבנן בפת העשוי למכור. והנה טעם זה חסר באור, דלמה לא פלוג, אחרי דבעיסה קטנה אין שיעור נתינה באחד ממ"ח ואנן שיעור נתינה בעינן, אבל לפי המפורש כאן בספרי מבואר היטב טעם הדבר כדמפרש שהאשה עינה רעה, ולכן תפריש אחד ממ"ח, אע"פ שאין בה כדי נתינה, והוא משום דנוח ליה להכהן לקבל פחות בעין יפה מאשר לקבל הרבה בצרות עין, וכמש"כ אל תלחם לחם רע עין (משלי כ"ג ו'). וע"ע לקמן ס"פ קרח בפסוק ונתתם ממנו וגו' (י"ח כ"ח).
ודע כי בענין זה אם השיעור המפורש כאן הוא מדאורייתא או מדרבנן אין הדבר ברור ומוחלט, יען כי מצינו בענין זה דרשות סותרות, דכאן דריש מפורש מלשון תתנו עד שיהיה בה כדי נתינה, ולעיל בפסוק הקודם דריש כתרומת גורן, מה תרומה אחת מאלף אף חלה אחת מאלף, הרי דאין שיעור לחלה כמו לתרומה דקי"ל חטה אחת פוטרת כל הכרי, וכבר עמד על זה הרא"מ בפי' לרש"י, וכתב דעיקר כדרשה הקודמת, ודרשה שלפנינו הוי אסמכתא, יעוי"ש.
אבל בשו"ת נב"י תנינא חלק יו"ד סי' ר"א חלק עליו וכתב דגם השיעור נתינת חלה המבואר כאן הוא מדאורייתא, ושתי מצות הן בהפרשת חלה, האחת היא התרת העיסה באכילה ולתכלית זה די בכל שהוא, והמצוה השנית היא הנתינה לכהן, ולתכלית זה צריך כדי נתינה, יעוי"ש, וכתב שלא הקדימו אדם בחדוש זה.
והנה מה שכתב שלא קדמו אדם בזה – אין הדבר כן, שכבר עמד על זה הרמב"ן בסה"מ שורש י"ב, אבל מה שכתב דהשיעור כדי נתינה הוא מדאורייתא לא נראה לי, הן עיקר הכריחו ממה דכתיב בחלה הלשון נתינה, ולדעתי אין זה הכרח, שהרי גם בתרומה כתיב נתינה (פ' ראה) ראשית דגנך תתן לי, ודרשינן מפורש בירושלמי תרומות פ"ד סוף ה"ב ראשית אפי' כל שהוא, ור"ל אפי' כל שהוא נקרא ראשית. ויותר מזה הסברא מחייבת לפי דרשה זו דגם בחלה די בכל שהוא מדאורייתא, שכן גם בחלה כתיב ראשית עריסותיכם, וגם בכלל שוו דיני חלה לתרומה כמש"כ בפסוק הקודם, ובתרומה ודאי אין שיעור נתינה מדאורייתא, כמבואר. –
ועיין בילקוט מביא דרשה מספרי זוטא תתנו לה' תרומה יכול ליוצאי מצרים נאמר, מניין אף לדורות, ת"ל לדורותיכם, ועיין מש"כ בדרשה זו בפרשה הקודמת בפסוק ותשא כל העדה את קולם. [ספרי].