1והיה אם מעיני העדה. דבי נשיאה גזור תעניתא ולא אתא מיטרא, תנא להו הושעיא זעירא דמן חבריא, והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, משל לכלה בזמן שעיניה יפות אין כל גופת צריך בדיקה, ובזמן שאין עיניה יפות כל גופה צריך בדיקה סגנסמך על המבואר לפנינו (בפ' ויקרא ד' י"ג) דהלשון מעיני העדה קאי על סנהדרין שמהם נעלם דין שעשו הקהל על פיהם, יעוי"ש בארוכה, ומשול משל רבי הושעיא בזה, שבזמן שעיני העדה טהורים והגונים אז כל בני הדור טובים וכשרים, ואם עיני העדה אינם הגונים אז אין כל הדור מוחזק בכשרות וצריך בדיקה, ולכן לא אתא מיטרא, מפני שאין תפלתם נשמעת, והיא דרשה אגדית.
ונראה דאין הפי' עיניה יפות יופי ממש ע"ד הכתוב בשה"ש עיניך יונים, אלא כמ"ש חז"ל עין יפה, והיינו טוב לב וטהר המדות וכמ"ש באבות עין יפה ולב טוב, ולפי"ז יתכונן המשל אל הנמשל שבזה, וגם נראה לפרש עפ"י פירוש זה מה שאמרו בתנחומא פ' אחרי, לטהור – זה דוד, שנאמר והוא אדמוני עם יפה עינים, ואינו מבואר איפה מרומז בלשון זה ענין טהרה, אבל לפי מש"כ דריש כן עפ"י באור הלשון יפה עינים שפירושו טוהר המדות, וכמש"כ.
.
(תענית כ"ד א׳)
2והיה אם מעיני העדה. הורו ב"ד והיה אחד בהם גר או ממזר או נתין או זקן שאינו ראוי לבנים פטור, שנאמר כאן עדה ונאמר להלן (פ׳ מסעי) ושפטו העדה, מה עדה האמורה להלן כולן ראויין להוראה אף עדה האמורה כאן עד שיהיו כולן ראויין להוראה סדעיין מש"כ בארוכה בפ' ויקרא (ד' י"ג) דענין פרשה זו איירי בטעות שטעו סנהדרין בהוראת דין כללי אחד ונכשלו כל ישראל ועשו מעשה עפ"י הוראה מוטעית זו, והלשון מעיני העדה קאי על ב"ד שהם עיני העדה, שמאירים עיניהם בהוראות ודינים, יעוי"ש בארוכה ובהסבר נמרץ מה שהכריח לחז"ל לפרש כן, ואמר בזה דבעינן שיהיו כולם ראויים להוראה.
ומה שאמר או זקן שאינו ראוי לבנים, פירש"י וז"ל וקשיא לי מפני מה אינו ראוי להוראה, עכ"ל, ודבריו נפלאים, שהרי מפורש קי"ל בסנהדרין ל"ו ב' אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים, וטעם פסול אלה מפני שאינם רחמנים, וגם הזקן אע"פ שהוליד בנערותו כבר שכח צער גידול בנים ואינו רחמני, ועי' במפרשי המשנה, וקרוב לודאי שיש איזו ט"ס בדבריו או שהיה לפניו איזו גירסא אחרת, יען כי הגירסא שלפנינו באמת קשה, דמאי הרכיב שני הפסולים כאחד, זקן שאינו ראוי לבנים, אחרי דשני הענינים הם פסולים כ"א לעצמו, זקן וגם מי שאינו ראוי לבנים, דהיינו סריס, ואפי' צעיר. ובאמת הרמב"ם בפי"ג ה"א משגגות גורס או זקן או שלא ראה בנים, והיא גירסא נכוחה.
.
(הוריות ד׳ ב׳)
3והיה אם מעיני העדה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר, חטאו ו׳ שבטים והם רובו של קהל או ז' שבטים אע"פ שאינם רוב הקהל מביאים פר סהר"ל מביאים ב"ד פר, משום דלעולם אין ב"ד חייבים אלא אם עפ"י הוראתם בטעות עשו כהוראה זו רוב הקהל, ופסוק זה איירי בשגגת ב"ד וכמבואר בריש אות הקודם, ומפרש דלא בעינן דוקא רוב מנין אלא אפי' רוב שבטים אע"פ שבערך מנין הנפשות הם מיעוט.
, מאי טעמא, דכתיב אם מעיני העדה, אלמא מעוטא, וכתיב (פ׳ כ"ו) כי לכל העם בשגגה, אלמא רובא, הא כיצד, עשו ששה והן רובו של קהל או שבעה אע"פ שאינו רובו של קהל חייבים סווע"ע בסמוך פסוק כ"ו, ולפנינו בפ' ויקרא בפסוק ואם כל עדת ישראל ישגו נתבאר ענין זה ביותר.
.
(שם ה׳ א׳)
4והיה אם מעיני העדה. תניא, מניין שההוראה תלויה בב"ד ומעשה בקהל, אמר אביי, דאמר קרא והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה סזכבר כתבנו ריש אות ס"ד דענין פרשה זו איירי בטעות שטעו ב"ד ועשו הקהל מעשה עפ"י הוראה מוטעית זו, והלשון מעיני העדה מוסב על הב"ד שהם עיני העדה, יעוי"ש. ואשמעינן בזה דאין ב"ד חייבים פר העלם דבר אלא א"כ עשו הקהל מעשה עפ"י הוראה זו, אבל לא אם רק הב"ד בעצמו עשה מעשה כהוראתו, ומשמע ליה כן מלשון נעשתה, דלשון זה משמע שתעשה לשגגה ע"י אחרים דהיינו הקהל ע"י הוראת הב"ד, ובסמוך פסוק כ"ו יליף רבא דין זה מלשון הפסוק ההוא כי לכל העם בשגגה, והיינו שיהיו כולם תלויים בשגגה הקהל וב"ד, והיינו שההוראה תלויה בב"ד ומעשה בקהל.
.
(שם שם ב׳)
5ושעיר עזים אחד לחטאת. ת"ר, פר עבודת כוכבים קודם לשעיר עבודת כוכבים, ואמאי, הא האי חטאת והאי עולה, אמרי במערבא, לחטת כתיב חסר אל"ף, ורבא אמר, כמשפט כתיב סחכונת הקושיא האי חטאת והאי עולה הוא משום דקי"ל חטאת קודמת לעולה, כדכתיב בפ' ויקרא והקריב את אשר לחטאת ראשונה, ומשנו במערבא דלכן כתיב כאן לחטת חסר אל"ף לרמז דמעלת חטאת זו חסרה ממעלת שאר חטאות שקודמין לעולה, ורבא משני משום דכתיב ומנחתו ונסכו כמשפט משמע כמשפט סדר מקראו כך סדר עבודתו, ופר כתיב ברישא.
.
(שם י"ג א׳)