1למען תזכרו. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, זכור את יום השבת – למען תזכרו, ואמר רבי, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות שבתורה קלזכמש"כ בנחמיה ואת שבת קדשך הודעת להם ומצות וחוקים ותורה צוית, הרי דהקביל מצות שבת כנגד כל מצות התורה, ועיין לפנינו בפ' בשלח בפ' עד אנה מאנתם לשמור וגו' (ט"ז כ"ג). ובכלל דרשה זו עיין מש"כ לעיל אות קל"א וצרף לכאן.
.
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
2אני ה׳ אלהיכם. שני פעמים כתיב – לומר, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד ליתן שכר קלחנראה דאין הכונה אני הוא שעתיד ליפרע ממי שאינו מטיל ציצית בבגד של ארבע כנפות, דפשיטא הוא, דמאי גרע משאר מצות עשה שבתורה, אלא רומז למ"ש במנחות מ"א א' דבעידן ריתחא מענשינן אעשה, כלומר אע"פ דמי שאין לו בגד של ד' כנפות אינו מחויב בציצית אפ"ה בעידן ריתחא מענשין את מי שאינו מביא עצמו לחיוב ציצית, היינו מי שאינו עושה לו בגד של ד' כנפות כדי להתחייב בציצית, ולפי"ז ממילא מבואר אשר שלא בעידן ריתחא נותנין שכר למי שמביא עצמו לחיוב ציצית, כיון דמדינא אין מחויבין לעשות בגדי של חיוב, כמבואר.
.
(מנחות מ"ד א׳)
3אני ה׳ אלהיכם. תניא, מפני מה קורין שלש פרשיות אלו בכל יום, א"ר לוי, מפני שעשרת הדברות כלולות בהן, לא תענה ברעך עד שקר – אני ה' אלהיכם, וכתיב (ירמיהו י׳:י׳) וה׳ אלהים אמת קלטעיין מש"כ לעיל אות קל"א, ומכאן ראיה דצריך להסמיך אלהיכם לאמת דהא כל עיקר הרמז כאן הוא מסמיכות אלהיכם לאמת, וע' במג"א סי' ס"ו ס"ק י"ט ובתוס' יו"ט פ"ב מ"ט דברכות.
.
(ירושלמי ברכות פ"א ה"ה)
4אשר הוצאתי וגו׳. אמר רבא, למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים גבי ציצית, אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור קמרומז למ"ש באגדות הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת ונתעברה מהן בעשרה עבורין עשרה בכורות שהן בכורים לאב כולן מתו בשעת מכת בכורות.
אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא קמאקלא אילן הוא צבע הדומה למראה תכלת, ותכלת דמיו יקרים כמש"כ לעיל בפסוק ל"ת מפני שנצבע בדם חלזון העולה אחת לשבעים שנה, ומרמין הרמאין למכור קלא אילן תחת תכלת, ואין בני אדם מכירין בו, ורק הקב"ה יודע בו, וזהו שאמר, כשם שא"א להבחין בבחינה אנושית בין תולדות האבות ובנים שנולדו בעיבור המתובל ההוא, כמבואר, ורק אנכי המבחין ומעניש, כך מי שמרמה בקלא אילן תחת תכלת, שאין מכיר בו אלא אני, ג"כ אני עתיד ליפרע ממנו, ועיין מש"כ השייך לדרשה זו לעיל בפסוק ל"ט בדרשה וראיתם אותו אות קכ"ב.
.
(ב"מ ס"א ב׳)