1ויקח קרח. מהו ויקח, אמר ריש לקיש, שלקח מקח רע לעצמו אדייק הלשון ויקח שאינו מכון כ"כ להמשך הענין, רק ללקיחה ביד דבר ממש, ויותר היה נאות כאן לכתוב ויקם או ויעמוד וכדומה מן הלשונות המורות על המחלוקת, ודריש שלקח מקח רע לעצמו. וי"ל הכונה ע"פ המבואר באגדות שהיה עשיר והוציא על מחלוקת זו הרבה כסף ששיחד את בני חברתו והאכילם והשקם, הרי קנה לו בכספו עסק רע שלא כדרך העולם שקונין בכסף הרבה מקח טוב, ועיין במדרשים.
.
(סנהדרין ק"ט ב׳)
2קרח בן יצהר וגו׳. אמר ריש לקיש, קרח – שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר – בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, בן קהת – בן שהקהה שיני מולידיו, בן לוי – בן שנעשה לויה בגיהנם בלכאורה הוי כונת הענין לדרוש השמות לפי ענין הפרשה כאשר כן הוא מדרך האגדות וכמש"כ לעיל ר"פ שלח בשמות המרגלים, אבל לא נתבאר מה הכריחו בכ"ז לדרוש כן, ואפשר לומר דקשה לו ממ"ש במגילה ט"ו א' כל שמעשיו ומעשה אבותיו סתומין ופרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי בידוע שהוא רשע בן רשע, יעו"ש. ולפי"ז הלא יהיה צ"ל דגם אבותיו של קרח שחשיב בזה היו רשעים, לכן דריש כל השמות כתוארים על קרח לבד, וכן יתר השמות שבפסוק זה, כפי שיבא עוד.
ודריש קרח, שנעשה קרחה בישראל, וי"ל הבאור שעל ידו נעשה קרחה בישראל, כלומר חסרון אנשים רבים, שע"י המחלוקת נהרגו יותר מי"ד אלפים איש, כמבואר בפרשה הסמוכה, ועיין בחא"ג.
וכן דריש תואר על קרח, בן יצהר – בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, ופי' בחא"ג שאיש אחד הביא חמה וקצף על כל ישראל, כמש"כ לקמן הבדלו מתוך העדה ואכלה וגו', עכ"ל. אבל לא ביאר מהו הלשון כצהרים, ונראה ע"פ מ"ש במדרשים ס"פ לך בעצם היום נמול אברהם – בחצי היום, בצהרים, וזה מפני שרצה אברהם לפרסם דבר המילה, וזמן הצהרים הוא יותר מסוגל לפרסום, שאז כל בני האדם נעורים. ומהאי טעמא אמרו בשבת פ"ט א' שהגביל משה לישראל זמן קבלת התורה בו' שעות היום דהיינו בצהרים, משום דאמרו שם (פ"ו ב') על הפסוק דישעיה מ"א לא מראש בסתר דברתי דקאי על נתינת התורה שהיתה בפרסום, ולכן קבע זמן צהרים שהוא זמן יותר מסוגל לפרסום, וכאן כונת הדרשה שפרסם מאד דבר המחלוקת, וכדי לצייר גודל הפרסום המשיל על זה את זמן הצהרים.
ועוד דריש בן קהת – בן שהקהה שיני מולידיו, והכונה פשוטה שבייש את אבותיו במעשיו הרעים, והמליצה קהות שינים לזה נראה דהוא תואר להפרות הבזיון, ובאור הדבר, מפני שכשידוע היה שבט קהת היותר קדוש בישראל, כמבואר בפ' במדבר ובפ' נשא מעבודת הקודש שהיתה נתונה עליהם, וידוע דכל המקודש מחבירו בזיונו מרובה מבזיון חבירו, ורומז לגודל בזיונו עד שהקהה את שיניו.
ודריש עוד בן לוי – בן שנעשה לויה בגיהנם, וי"ל הכונה שירד לגיהנם בלויה גדולה, כלומר בקיבוץ אנשים רבים, כמבואר בפרשה שבלעה הארץ אותו ואת כל עדתו.
ומה שלא חשיב עוד סדר הדורות עד יעקב ולדרוש בן יעקב – בן שעקב עצמו לגיהנם, מפרש בגמ' שראה יעקב בנבואה מחלוקת זו וביקש מהקב"ה שלא ייחסו אותו אליו במעשה זו, ומבואר זה לפנינו בפ' ויחי בפסוק בסודם אל תבא נפשי.
.
(שם שם)
3ודתן ואבירם. אמר ריש לקיש, דתן – שעבר על דת אל, אבירם – שאיבר עצמו מעשות תשובה געיין מש"כ ריש אות הקודם, ובנוסחאות אחרות הגירסא שאיבר לבבו, ונראה כי היא גירסא נכונה, והוא מלשון אבירי לב (ישעיהו מ״ו:י״ב) והבאור הוא שהקשה את לבו מעשות תשובה ולא כמו און בן פלת, כפי שיתבאר.
.
(סנהדרין ק"ט ב׳)
4ואון בן פלת וגו׳. אמר ריש לקיש, און – שישב באנינות, בן פלת – בן שנעשו לו פלאות, בן ראובן – בן שראה והבין דעיין מש"כ ריש אות ב' בענין דרשת השמות, ודריש און שישב באנינות, כלומר שהיה מתאבל על שהיה בעצה עם קרח ועדתו, ויתבאר עפ"י מ"ש בגמ' כאן שאשתו הניאתו מלעמוד במחלוקת וחזר בו והיה מתאבל על תחלת מעשיו, ויש בזה עוד פירושים. ומעין כונה זו דריש בן פלת – בן שנעשו לו פלאות, שחזר בו, ובן שראה והבין והכיר אמתת וצדקת משה.
אמנם צ"ע דהא בפסוק כתיב בני ראובן וקאי גם על דתן ואבירם, וצ"ל דכיון דכבר דרש השמות של קרח על הסדר וגם שמות דתן ואבירם, לכן עתה בבואו לדרוש השם און בן פלת, לא חש לדרוש גם השם בני ראובן עליו ובא בני במובן בן כמו ובני דן חושים.
.
(שם שם)