על העולה וגו׳. על העולה זו עולת מצורע, לזבח זה חטאת מצורע, או לזבח זה אשם מצורע, מכאן לחטאת ואשם של מצורע שטעונים נסכים יגהנה עיקר טעם הדבר שחטאת ואשם אינם טעונים נסכים מבואר בסוטה ט"ו א' דמפני שהבעלים חוטאים הם [יען שחטאת ואשם על חטא הם באים] אין מן הראוי שיהא קרבנם מהודר, והוא הטעם שמנחת חוטא באה בלא שמן ובלא לבונה. ומהאי טעמא גם חטאת נזיר אינה צריכה נסכים מפני דקיי"ל נזיר חוטא הוא שנדר בנזיר כמבואר לפנינו בפ' נשא בענין נזיר בפסוק וכפר עליו מאשר חטא על הנפש (ו' י"א), ואמר על זה כאן, דחטאת ואשם של מצורע צריכים נסכים יען שאינם באים על חטא [ואע"פ שנגעים באים על לשה"ר, אך מעון זה כבר נפטר במה שנצטרע], ולסימן ואסמכתא לדבר זה רמז פסוק זה שבו כלולים כל הקרבנות שמצורע חייב בהם, עולה חטאת ואשם.
. (מנחות צ"א א׳)
לכבש האחד. תניא, רבי נתן אומר, לכבש זו עולת יולדת, האחד זה אחד עשר של מעשר שקרב שלמים. שלא מצינו בכל התורה שיהא טפל חמור מן העיקר ידמדייק ודריש למה כתיב לכבש האחד ובפסוק הסמוך או לאיל לא כתיב איל האחד, ולכן דריש דהאי לכבש האחד נסמך אדלעיל על העולה או לזבח, ומרמז שגם עולה כזו שלא באה רק כבש אחד ג"כ טעונה נסכים, ואיזו היא עולה שלא באה רק כבש אחד זו עולת יולדת, ושוב מה שאמר או לזבח לכבש האחד בא ג"כ לרמז אחד עשר שבמעשר דטעון נסכים כדתנן בבכורות ס' א' קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי שלשתן מקודשין, התשיעי נאכל במומו והאחד עשר קרב שלמים וטעון נסכים, ועליו ירומז ג"כ בלשון האחד על שם שלא מצינו בכל התורה שיהיה טפל חמור מן העיקר לבד מדבר זה, כי מעשר גופיה לא בעי נסכים והאי דאתי מכחו טעון נסכים.
. (שם שם ב׳)