1ועשיתם אשה לה׳. ת"ר, יכול כל העולה לאשים יהא טעון נסכים אפילו מנחה, ת"ל עולה, שלמים מניין, ת"ל זבח, תודה מניין, ת"ל או זבח גוקיי"ל בעלמא או רבויא הוא, משום דאפשר להשמיט מלה זו, משום דקיי"ל דגם שני דברים הכתובים בחבור משמעם גם בפני עצמן, כמש"כ בפ' משפטים בפסוק ומקלל אביו ואמו. והנה אע"פ דגם תודה בכלל זבח, וזבח כבר כתיב, בכ"ז אצטריך רבוי מיוחד לתודה, דהו"א כיון דיש יתרון לתודה שבא עמה לחם, יהא הלחם במקום נסכים, קמ"ל, ומה שאמר למעלה יכול אכילו מנחה, הכונה אפילו מנחה הבאה בפני עצמה, דאלו מנחה שעם זבח בודאי חייבת בנסכים משום זבח.
.
(מנחות צ׳ ב')
2ועשיתם אשה לה׳ וגו׳. ת"ר, ועשיתם אשה לה׳ – כלל, לפלא נדר או בנדבה – פרט, לריח ניחח – חזר וכלל, מה הפרט מפורש שאינו מחויב ועומד אף כל שאינו מחויב ועומד, להביא ולדות קדשים ותמורתן ועולה הבאה מן המותרות ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן דעולה ממותרות הוא דקיי"ל כשהפריש מעות לחטאת ולאשם ונתותרו מהם ילקח באותן המותר עולות, כמבואר לפנינו ס"פ ויקרא, ואשם שניתק לרעי' הוא כגון אשם שמתו בעליו או שנאבד ונתכפרו הבעלים באחר ואח"כ נמצא זה, דינו שירעה עד שיכול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבת צבור.
.
(שם צ"א א׳)
3אשה לה׳ עולה. ולכתוב רחמנא לפלא נדר או בנדבה ולא בעי עולה הולא לכתוב לא עולה ולא זבח, דכל שבא בנדר ובנדבה היינו עולה ותודה ושלמים, ואי משום דמעולה ממעטינן מנחה מנסכים, כמשכ"ל, אך זה היה אפשר למעט ממן הבקר ומן הצאן.
, אי לא כתב עולה הו"א ועשיתם אשה לה׳, כלל, לפלא נדר או בנדבה – פרט, לריח ניחח – חזר וכלל, מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא אף כל דבר שאינו בא על חטא, אוציא חטאת ואשם שהן באין על חטא ואביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא, ת"ל עולה וובאמת הענין רק בדבר שהוא חובה כמש"כ בדרשות הקודמות והסמוכות, ודרשת הכלל ופרט וכלל שבענין זה באה להמבואר בדרשה הקודמת.
.
(שם שם)
4לפלא נדר או בנדבה. מלמד שכל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים, וכל שאינו בא בנדר ונדבה אינו טעון נסכים, להוציא בכור ומעשר ופסח וחטאת ואשם זאבל קרבנות ר"ח ורגלים אע"פ דחובה הם בכ"ז טעונים נסכים כמבואר בדרשה הבאה או במועדיכם.
.
(מנחות צ׳ ב׳)
5או בנדבה. למה לי דכתב רחמנא או בנדבה, ס"ד אמינא אינו חייב בנסכים עד דמייתי נדר ונדבה, קמ"ל דהאי לחודיה והאי לחודיה נמי בעי נסכים חדרשה זו והבאות אחריה מעין ענין זה מבואר בגמרא דנדרשות אליבא דר' יאשיה דס"ל בכ"מ בש"ס דהיכי דכתיבי שני שמות בחבור אות ו' הוי פירושם ביחד, ואע"פ דלא כתיב יחדיו, ומוקי לפי"ז לשונות הכתובים כאן דכתיבי השמות או או, משום דאם היה כותבם בחבור ו' כמו לפלא נדר ונדבה וכן בסמוך ובמועדיכם, וכן בפסוק ח' עולה וזבח, וכן לפלא נדר ושלמים היה משמע דחיוב נסכים בא רק כשהמינים האלה באים ביחד אבל לא כשהם מיוחדות, כדמפרש. וע"ד זה יתפרשו כל הדרשות הבאות בענין וסגנון דרשה זו.
.
(שם צ"א א׳)
6או במועדיכם. כל הבא במועדיכם טעון נסכים, להביא עולת ראיה ושלמי חגיגה טהנה בשאר קרבנות חובה שביו"ט, כגון מוספין וחובות היום אע"פ שהם חובה בכ"ז חייבים העולה ושלמים שלהם בנסכים, כי כן מבואר בגופייהו בפ' פינחס, והספק הוא רק בעולת ראיה ושלמי חגיגה שאינם חובת הרגל אלא עולת ראיה הוא חובה ללא יראו פני ריקם וחגיגה לשלמים ומוספים, ולכן מרבה מהלשון או במועדיכם שמיותר הוא, כיון דבענינא דמועדים כתיב נסכים, ודריש כל הבא במועדיכם טעון נסכים, ואפילו עולות ראיה ושלמי חגיגה.
.
(שם צ׳ ב׳)
7או במועדיכם. למה לי דכתב רחמנא או במועדיכם, ס"ד אמינא היכי דמייתי עולה ושלמים בנדר או עולה ושלמים בנדבה כיון דשם אחד הוא תסגי לי׳ בנסכים דחד, קמ"ל יואו רבויא הוא, ונראה דהוא הדין דהיה יכול לדון זה מהא דכיון דחזינן דקרבנות מועדים חייבים בנסכים, והם אינם באים לא נדר ולא נדבה, אלמא דחיוב נסכים תלוי בגוף הקרבן ואינו תלוי בשמו הכללי, וא"כ גם אם הביא עולה ושלמים בנדר או עולה ושלמים בנדבה חייבים בנסכים כ"א בפני עצמן, כיון דבפרט שני קרבנות הן.
.
(שם צ"א א׳)
8מן הבקר וגו׳. והא מכיון שנאמר זבח מה ת"ל מן הבקר, לפי שנאמר עולה שומע אני אפילו עולת העוף במשמע, ת"ל מן הבקר או מן הצאן יאר"ל דעולת העוף א"צ נסכים. ודעת חד מ"ד בגמרא דא"צ לזה אחרי דכתיב זבח, ועוף אינו בכלל שם זבח, וס"ל דאצטריך מן הבקר או מן הצאן להורות דעולה באה או מן הבקר או מן הצאן, דהו"א כיון דכתיב (ר"פ ויקרא) אדם כי יקריב מכם קרבן מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן דצריך שניהם יחדיו, קמ"ל. ועיין לפנינו בפ' ויקרא שם דרשה אחרת לזה.
.
(שם צ׳ ב׳)
9או מן הצאן. למה לי דכתב רחמנא או מן הצאן, ס"ד אמינא הני מילי בתרי מיני, אבל בחד מינא דבבת אחת תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל יבעיין מש"כ לעיל אות ח' וצרף לכאן.
.
(שם צ"א א׳)